כנראה שהחבוש הוא הפרי הכי מכוער בעולם, ואי אפשר שלא לצפות ממנו שיפצה על נתוני הפתיחה האלו בטעם יוצא דופן או ממשק ידידותי. אבל לא, הוא עושה הכל כדי להרגיז.
כדי לאכול חבושים צריך לבשל אותם כי במצב הטרי הם בלתי אכילים וקשים מאד לעיכול. לכן אחד המוצרים הבודדים שמכינים מחבושים היא ריבה נהדרת שמתייצבת היטב בזכות הפקטין הרב שיש בהם (תכונה אחת טובה בדומה לבן הדוד המיוחס, התפוח). מקור הריבה בפורטוגל, שם החבוש נקרא מרמלו, והריבה בהתאם – מרמלדה, שלימים הפכה לשם גנרי לכל קטגוריית הריבות.
אבל אפשר גם אחרת.
את החבושים הראשונים שלי לעונה בישלתי ביין אדום ותבלינים וקיבלתי פונץ’ משודרג שהוא גם קינוח מפתיע.
המתכון קל מאד מלבד התעסקות קצת טרחנית בקילוף והכנת הפרי.
מה צריך
–
4 חבושים
בקבוק יין אדום (750 מ”מ)
חצי כוס סוכר
שתי כוסות מים
2 מקלות ליקריץ’
5 מקלות קינמון
5-10 תרמילי הל
כפית פלפל שחור
–
לעבודה
קשה לקלף חבושים טריים, ולכן מבשלים אותם קודם במים.
שוטפים את החבושים, מניחים בסיר, ממלאים במים ברז, ומביאים לרתיחה.
אחרי הרתיחה סוגרים את האש ומשאירים אותם להתרכך במים כרבע שעה. אחר כך מוציאים אותם (את המים שופכים) וממשיכים.
מכינים את החבושים
אחרי הריכוך הצבע שלהם ישתנה לצהוב דהוי שיהיה עוד הרבה פחות מזמין מאיך שהם נכנסו אל הסיר, אבל זה בסדר גמור.
שוטפים במים קרים כדי לצנן אותם, ומקלפים.
אם חשבתם שמה שהולך בחוץ זה הצד הפחות יפה של הפרי, מחכה לכם הפתעה בפנים.
את החבושים הקלופים חוצים לשמיניות ומסלקים את הליבה הסיבית. צריך קצת להתעקש עם הסכין אבל בסוף זה מצליח.
כבר הזכרתי שהפרי מכוער?
החבושים ירשו עוד תכונה מעצבנת מהתפוחים, הם משחירים מהר מאד במגע עם אוויר, ולכן את הפלחים כדאי לשמור בקערת מים מיד לאחר החיתוך. במתכונים אחרים כשהחבוש מוגש בצבעו המקורי נהוג לשפשף את הפלחים בלימון או אפילו להשרות במים עם לימון, אבל הם הולכים להתכסות בקרוב בצבע סגלגל אז אין סיבה לטרוח.
כשכל החבושים חתוכים ומוכנים, מעבירים אותם בחזרה לסיר.
זה התיבול שהלכתי עליו.
אם אין לכם ליקריץ’ (או יותר הגיוני, אם אתם לא אוהבים ליקריץ’) פשוט וותרו עליו. אפשר לגוון ולהוסיף גם כוכבי אניס וציפורן.
את תרמילי ההל צריך למעוך קצת כדי שהקליפה תתבקע והטעם יוכל לצאת מהר יותר.
מוסיפים את כל הרכיבים לסיר עם החבושים – התבלינים (ליקריץ’, קינמון, הל, פלפל שחור), הסוכר, ומעל הכל שופכים בקבוק יין שלם (משאירים שלוק קטן לטבח) ועוד שתי כוסות מים.
מביאים לרתיחה, ואז מקטינים את האש למינימום ומבשלים 40 דקות או יותר, עד שהחבושים רכים ונעימים לאכילה, אבל לא רכים מדי. אני אוהב כשזה עוד קצת נגיס.
מצננים בחוץ, וכשהם בטמפרטורת החדר מעבירים ללילה במקרר עם כל נוזלי הבישול.
בשלב הזה היין הארומתי שיחדור אל הפרי, יציף אותו בטעמים נהדרים ומתובלים ולא פחות חשוב, בצבע ארגמן מלכותי. הטעם של החבושים יזכיר משהו חמקמק שבין אגס ותפוח, עם רמיזות אניס קטנות מהליקריץ’. אלוהי.
מגישים קר מאד בכוסיות קינוח או קערה רחבה ומפזרים עלי נענע קטנים מעל. הוספתי גם כדור של סורבה מלון איכותי והשילוב היה נהדר.
אפשר גם להגיש עם שמנת מתוקה סמיכה, ולספר לכולם שזה בורשט. חכו למבט המופתע אחרי הטעימה, זה פרייסלס.
טריק – אחרי הצינון אפשר להוסיף כוס מיץ תפוזים ולקבל סנגריית חבושים!
21 תגובות
כתבו תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
לעיתים אני שוקלת להציע לך להתחתן איתי. :)
מדהים! שנה טובה!
זה נראה כל כך טעים, ואני אפילו לא מצליח לדמיין מה הטעם של זה.
היום טעמתי חבושים לראשונה בארוחת החג אצל סבתא – היא הכינה לפתן פשוט וטעים עם חבושים וקינמון. איזה פרי נפלא.
פשוט מושלם כתיבה נהדרת צילומים מדהימים מתה על הבלוג שלך
גל אתה מהמם, והיום בדיוק ראיתי חבושים בשוק ותהיתי מה יהיה עם זה. שתהיה לך שנה טובה.
מכינים כאן סוג של משהו מחבושים שנקרא גבינת-חבושים. אין לי מושג מה זה אבל חברה אמרה שהיא תסדר לי טעימה מזה בהמשך השבוע. אני מקווה שאוכל לעדכן אותך בדברים מעניינים.
תעדכני אם תטעמי, זה נשמע הזוי ומסקרן
גוש ענק של זה יושב לו כאן במטבח ובדיוק טעמנו. זה מדהים. אני מקווה לכתוב על זה פוסט בקרוב, אבל לא בטוחה שאצליח להכין בעצמי גרסה כה טעימה. זה מוזר ונפלא. בדיוק מסוג הדברים שאתה נוטה לחבב
אני חייב לטעום!
אם תבוא לבקר אותי בבודפשט. אני גם עושה אחלה קפה
תמונות מדהימות. פשוט תענוג
אני רוצה כזה!
וחוצמזה, אני מת על טריוויות אוכל, וזו על המרמלדה חזקה :)
את זה למדתי מהספר מבשלים של חיים כהן וד”ר אלי לנדאו, שהוא בכלל ספר נפלא ורצוף בתובנות ופרטי טריוויה כאלו. אני ממליץ עליו מאד!
בדיוק קניתי חבושים כדי לנסות להכין מקפא חבושים (התרגום הכי סביר ל-dulce de membrillo שהצלחתי למצוא). נתקפתי געגועים עזים לזה לפני כמה ימים, וזו העונה, אז למה לא לנסות? אגב, אם הפורטוגזים מכינים את המרמלדה שלהם באופן שדומה אפילו רק קצת לספרדים (הם שכנים אחרי הכול, לא?), אז מדובר במשהו שממש לא דומה לריבה, אלא מוצק למדי במרקם שלו (וממש לא ניתן למריחה כשהוא קר) ומוגש בחתיכות לצד גבינות בשלות וריחניות.
אם כבר טריוויית-אוכל, במהלך החיפושים שלי אחר מתכון הולם, גיליתי שגם לצרפתים יש גרסה למעדן בשם cotignac, כשזה שמיוצר באורליאנס נחשב למשובח ביותר ואף כסגולה להולדת תינוקות חכמים (אבל אני מטילה ספק ביכולת זו, כמה טעים שזה לא יהיה).
חיפשתי אותו בגוגל, זה נראה פשוט נהדר!
יש לך מתכון מוצלח, אני ארצה לנסות כל עוד הם בעונה.
מצטערת על העיכוב, בין החיפוש אחר מתכון, להחליט איזה ולהכין אותו… זה סיפור ארוך למדי, להכין דולסה דה ממבריו, לקח לי קצת יותר מ-24 שעות עד שהגעתי למרקם הנכון, כולל לילה של ייבוש בתנור כשהמרקם עוד לא היה נכון וחזרה לסיר לעוד כמה שעות על הכירה, ושוב לתנור לעוד שלוש שעות. שלח לי מייל ואעביר לך את המתכון שהשתמשתי בו, שהיה מיש-מש בין מה שמצאתי באינטרנט למתכון לקוטיניאק מהלרוס-גסטרונומיק, פלוס הטיפים האישיים שלי בעניין. אם תחליט שזה יותר מדי התעסקות ובכל זאת בא לך לטעום (ואתה מגיע במקרה לירושלים), המזווה שלי תמיד פתוח :)
ואו איזו יסודית את. זה נשמע מורכב מדי בשבילי, אז אני אוותר על הנסיון אבל את המתכון שלך אני ממש אשמח לראות!
גל (@) פתיתים.קום.
אם יש תמונה של זה אל תתביישי :)
יותר כמו אחוזת טירוף אובססיבית לפעמים :)
תכף שולחת לך מייל, תמונה אין לי (וגם המצלמה שלי לא כל כך חזקה בלצלם קלוז-אפים).
אוי גל הרגת אותי!
אני משוטטת פה בספרד המדהימה בשווקים עמוסי חבושים משתגעת לעשות איתם אלפי דברים, מקללת את מחסור במטבח, ואת הסנגריות המבחילות עמוסות פנטה וסירופ סוכר. זה נראה כל כך מענג, הייתי מצמצמת את הרוטב לסירופ סמיך ומגישה עם גבינות חריפות ולחם טוב. תודה על עוד רעיון מקסים.
הכנתי היום ויצא ממש מעולה! תודה :)
טיפ חשוב למפגרים שכמותי – אחרי ההרתחה הראשונית – לבשל עם מכסה… אחרת החבושים לא מתרככים גם אם מבשלים שעה וחצי ויש צפירה של יום כיפור (היית מצפה שאני אלמד כבר אחרי היסטוריה דומה עם גרגרי חומוס, אבל לא…)
השאלה היא למה להתעקש עם פרי לא יוצלח שכזה. באותה מידה היית מכין את המתכון עם מדפי עף שמצאת ברחוב.
הוא דווקא מאד מוצלח וממש טעים, פשוט מכוער מדי