חורף

אוכל הוא אחד הדברים הכי טעימים, אבל גם בתוכו יש טעימים במיוחד. פיצה למשל עומדת בראש הפירמדיה הזו ורק הגיוני שלכל המאכלים בעולם יהיה את הטעם שלה (חוץ מאבוקדו שהוא קלף ג׳וקר שמנצח הכל).

מרק אפונה עם טוויסט. יש עראק ושומר בסיפור הזה, וגם לימונים פרסיים ונענע מיובשת. כמו לימונענע של חורף, אבל עם כף.

כמה מסובך כבר יכול להיות פירה? מבשלים תפוחי אדמה, מועכים ומגישים. נשמע פשוט וזה באמת כך, אבל ההבדל בין פירה ביתי של אחרי בית ספר למעדן חמאתי מפנק כמו שמגישים במסעדות נעוץ בכמה נקודות קריטיות שקל מאד להשתלט עליהן ולהפוך אותו ליצירת אומנות. 

לא סובל את האביב. בקיץ אתה כבר עמוק בדיפשיט אבל דווקא האביב שולף אותך בחדות מנוחות החורף לתקופה נוראית. יתושים, חום, אלרגיות, אנשים שמחים.

הפוסט הזה הולך להיות ארוך כי אני אחפור לכם על רכיבים עם שמות מוזרים, אבל אני מתחייב שבסופו מחכה לכם מרק מיסו נפלא במרחק הכנה של כוס קפה. 

איזה באסה להיות כרישה. מי סופר אותך. תמיד ברקע של מתכונים אחרים, רכיב תומך, משהו שזורקים לסיר עם עוד ירקות, כמה בכלל זוכרים איזה טעם יש לך?