אתונה על קצה המזלג

אל דאגה, הבלוג לא הופך לבלוג טיולים, אבל חזרנו מחופשה נהדרת מיוון (תמונות בהיילייטס), והצטברו יעדים טעימים באתונה שחבל לא לשתף. יש מפה בהמשך!

כדאי להגיע? כן! אבל…
לא פיצחנו אותה כעיר. אתונה מזכירה את חלקיה המוזנחים של תל אביב או כל מרכז מסחרי בעיר רדומה בארץ. כמעצבים חיפשנו השראה במרחב הציבורי אבל רובו גס, מיושן וחסר אסטטיקה. החלום הרומנטי של בתי כפר לבנים שופעי ירק מול הים התנפץ וקיבלנו במקומו בלוקי בטון מכוסי גרפיטי ברוטלי ועסקים קשי יום עם שילוט פאוורפויינט. פה ושם מצאתי אוצרות אורבניים (כמו שכונת anafiotika בתמונה מעל), חנויות עיצוב (תמצאו אותן במפה) או פיסות היסטוריה מרגשות באמת שנותרו במרכז העיר מאות ואלפי שנים, אבל לא הצלחנו להתאהב במכלול כמו שרצינו.

ובכל זאת, אתונה מומלצת מאד לגיחה קצרה. עיר שמחה. אנשיה אדיבים, מזג האוויר נפלא ואף קריר מזה שבארץ. היא זולה בקטע מערער, נוחה ונגישה מאד להסתובבות רגלית, במרחק טיסה קצרצר מישראל, והכי חשוב – טעימה מספיק כדי להצדיק ביקור. זהו יעד קולינרי מצויין בפני עצמו ונקודת מוצא ליציאה לטיול מרהיב ביוון. כך או כך כדאי להגיע.

שהינו רק 3 ימים באתונה והמשכנו ממנה צפונה ברכב שכור. מהנקודה הזו הטיול היה כמעט ספונטי והצלחתי לתכנן מסלול אגבי בעזרת האתר של יוון והאיים. אני לא משתף את המסלול שלי כי הוא לא אופטימלי אבל רק מציין שני יעדים יוצאי דופן שאין לוותר עליהם – מעינות קויאסה ועמק מטאורה.

חוזרים לאתונה.

לפני הטיול אספתי המלצות רבות, מחברים, מהרשת וכאלו ששלחו לי העוקבים, ובדקתי אותן אחת אחת במפות גוגל. עברתי על התמונות, על הדירוגים, והצלבתי עם ביקורות באינטרנט. סיננתי דברים שהם לא יווניים (אני לא מגיע לאתונה בשביל סושי ופיצה), ואת הטובות והראויות ביותר סידרתי על מפה שאני שמח לשתף איתכם:
לחצו לקישור למפה שלי באתונה.

תמצאו בה סימוני שכונות (בלי הרחבה משמעותית), מסעדות, בתי קפה, חנויות עיצוב, ברים ודברים מתוקים לתקוע בין לבין. בסיס נהדר שיעזור לכם למצות את הבילוי באתונה.
כמובן שביקרנו רק בקמצוץ מבין הנקודות הרבות, אבל הרשימה הממויינת היא כבר נקודת פתיחה טובה יותר לתכנן בה את הטיול שלכם. וכיוון שכל ביקור מוגבל בזמן ונפח קיבה, צמצמתי לרשימת זהב של מקומות שאני ממליץ לא לפספס:

Atlantikos – טברנה אותנטית באווירת שוק. כנראה אחד ממוסדות האוכל המפורסמים ובצדק. הכל היה מצויין! חגגתי על השרימפס המטוגן והקלמרי בגריל. הסלט היווני ושאר הסלטים גם כן נהדרים. אנחנו מעניקים לה 5 כוכבי מיכל ינאי. הכל טעים מאד ומוגש בפשטות המקסימלית שאפשר לדמיין. לא לדלג על סלט dakos (עגבניות ופטה על קרוטני לחם).

Lolos – הכי טעימה שהיתה, וכנראה המפתיעה שבהן. התגברו על ריצוד המחוג של חוש הסחיזם לגבי המיקום במרכז מסחרי כי האוכל והשירות ראויים למיץ אומץ. היילייט – מקלות זוקיני. עוד להיט – סרדינים בגריל, פאבה, סלט חצילים, קלמארי בגריל ממולא פטה. אפילו האוזו המקומי וחסר המותג שהגישו היה מוצלח יותר. אולימפוס!

Avli – טברנה שמחה והזוייה ברווח שכלוא בין שני בניינים. האווירה נהדרת ונראה שחשובה מהאוכל, אבל גם הוא היה חלק מהחגיגה. הגבינה הצלויה אדירה ממש.
בדקו היטב במפה, קל לפספס את הדלת מהרחוב, ואחרי שתפתחו אותה תדחפו להמתנה במסדרון עד שיתפנה שולחן. קופת חולים עם צזיקי. איזה כיף.

Eugenia – מסעדה משפחתית שמתמחה באוכל ביתי. האווירה חמה ומרגישה כאילו נכנסתם למטבח של מאמה יווניה. עדיף לשבת בחוץ ולסיים מהצלחות כי מסתכלים.

Mam – יש כמה סניפים בעיר, תוכלו לזהות לפי הצבעוניות באדום ירוק. מתמחים במאפי בצק במגוון מצומצם, הם קוראים לזה פיתה ומתרגמים לפאי, לך תבין. התרד (spanagopita) מעולה, והבשר פשוט נהדר.

Starata – עוד דוכן למאפה דומה, גם פה התרד מטריף.

Tis theatrou to steki – מסעדת מאזטים, המוני צלוחיות (לא כל כך) קטנות במחירי בדיחה. מבחר אלכוהול יווני – אוזו, ראקי, יין ציפורה ויין קר בכדי מתכת. בניגוד לרב הטברנות נסגר מוקדם בסביבות 18 אבל נפתח ב6 בבוקר.

Diporto – אי אפשר לתכנן טיול באתונה בלי להתקל בהמלצה למסעדה הזו, הצלחנו לדלג עליה, אבל אני מרגיש שהיא ראויה לציון רק בשל הוויב החיובי סביבה. המסעדה נמצאת בחצי קומת מרתף ויושבים בין חביות יין לבן. השף והבעלים הוא סבא חביב וזועף לסירוגין שמבשל לפי החשק במטבח הפתוח ומגיש מה שיש באותו יום, בלי תפריט. נגיע בגיחה הבאה.

עוד דבר קטן – טיילנו בהרכב שכלל 2 טבעונים, ולמרות החשש שלי הסתדרו נהדר. מגוון הסלטים והירקות גדול ובכל מסעדה מצאו מה לאכול. התקשורת טובה מאד והצוותים סייעו לבחור ועשו ברצון שינויים במנות.

מה כדאי להזמין במסעדות יווניות?

סלט יווני – כבסיס בכל ארוחה.

פאבה – נראה כמו חומוס אבל הרבה יותר קליל. ממרח מאפונה צהובה שמתבשלת עד שמתפרקת מעצמה. בתכלס זה ממרח מרק אפונה.

סקורדליה – נראה כמו פירה אבל הרבה פחות מושחת – ממרח בטעם שום על בסיס לחם, שקדים ותפוחי אדמה.

דאקוס – סלט שמורכב מלחם שעורה יבש, עגבניות מרוסקות ופטה. כל מקום מגיש אותו אחרת, לעיתים כמו ברוסקטה.

פלפלים קלויים בגריל – לא חריפים, מנה קטנה ונהדרת

קטניות – בכל מצב. שעועית מבושלת ברוטב עגבניות, גרגירי חומוס חמים, עדשים.

בכלל תזמינו הרבה סלטים באופן כללי, כל מה שיש מוצלח מלבד אחד – סלט כרוב וגזר. אל תנסו, אל תתפתו, אתם לא פח אשפה בחדר אוכל צבאי.

סגנאקי Saganaki – גבינה צלויה במחבת. סוגי הגבינה משתנים אז שווה לנסות את המנה במקומות שונים. מה שמשותף שבפנים היא תמיד רכה ונמסה ובחוץ קריספית כמו גבנ״צ שברחה ופגשה בטוסטר החם. לעיתים מוגשת עם דבש, איזה חלום.

עלי גפן Dolmadakia – הגירסה היוונית כוללת בדרך כלל בשר (אני מעדיף בלי) ומוגשת עם יוגורט

יוגורט יווני – נסו אותו בכל הזדמנות! הוא סמיך מאד והרבה פחות חמוץ מהיוגורט שלנו. כמעט כמו קרם פרש. לעיתים תקבלו אותו לקינוח עם דבש.

גירוס / סופלאקי – אוכל רחוב, לכאורה דומים מאד ומוגשים באותם מקומות, ההבדל העקרי בחיתוך – גירוס הוא השוארמה הדקה והקריספית, וספלאקי הם נתחים עסיסים על שיפוד. שניהם מוגשים עם יוגורט במקום טחינה.

קלמארי בגריל – מגיע שלם ובמרקם נהדר

אנשובי, שרימפס או סרדינים מטוגנים – פשוט כמו צ׳יפס

כשמצפינים מעבר לאתונה הדגים מתחלפים בבשר, אותי זה הרבה פחות מעניין אבל שווה לנסות נקנקיות וסופלאקי. את התבשילים פחות אהבתי.

אל תפספסו את האוזו. היינו 3 שתייני לייט שמסתפקים בבקבוק קטן, בדרך כלל עולה 8 יורו. את האוזו שותים עם הרבה קרח ואפשר לדלל במעט מים. כשמתרגלים למתקתקות האניסית העגלגלה הוא הופך לחבר קרוב. לעומתו הראקי, הגירסה התורכית, קשוח ומחוספס מאד, וגם משכר הרבה יותר.

לקינוח –
Halvas – לא להתבלבל עם החלווה שלנו. עוגה לחה ודחוסה מאד, ללא ביצים וחלב. עשויה משמן זית, סולת, סוכר ותבלינים.
עוגת תפוזים – עוגת דפי בצק דקיקים שמוצמדים זה לזה, עסיסית וטעימה מאד.
Loukoumades – סופגניות בצק קטנות (כמו עוואמה הערבית) שכבר לא מוגשים כקינוח במסעדות אלא נמכרים בדוכני רחוב. מגיעים עם מגוון רטבים מודרנים כמו שוקולד או קצפות, אבל אני מפציר בכם ללכת על הבסיס – סירופ דבש.
קפה פרפה Frappe – קפה חזק בקופאין וקליל במרקם המוקצף שתוכלו להזמין בכל בית קפה. משגע בימים חמים.
קפה יווני – ״קפה שחור״ בטחינה טורקית.

כמו שאר התכנים בבלוג גם המפה לאתונה מפורסמת בחינם. אם היא הועילה לכם בתכנון הטיול ובזכותה אכלתם ארוחה טובה, אשמח להכרת תודה. פתחתי עמוד שבו גולשים יכולים לקנות לי כוס קפה חד פעמית או להרשם כתומכים חודשיים כדי להודות בחזרה.
אני מפרסם מידע מעמיק ללא תוכן מסחרי, ללא פרסומות ובלי למכור דבר. התרומה הסמלית מעניקה רוח גבית ועוזרת לי להמשיך ליצור תכנים מעשירים בחינם.

buymeacoffee.com/gal.ptitim