זהו החלק השלישי במדריך ההתססה הלקטית. אם הגעתם לפה בלי לקרוא את הראשון ואת השני שאחריו, התחילו בהם.

מכירים את שבבי הסויה האלה בחנויות בריאות, שנראים כמו חול לחתולים בטעם קרטוני?
יש לי קראש עליהם מאז שלמדתי להפוך אותם לתחליף בשר טחון, טבעוני ומפוצץ חלבון.

התוצאה מתחרה בכל מוצרי ה"טחון מהצומח" המסחריים. במאמץ קטן, במהירות ובכלום כסף תקבלו סיר גדוש פירורים עסיסיים שאפשר להקפיא ולהשתמש בהם כמו בשר טחון בשלל מתכונים.

הלביבות האלו כיכבו בארוחה הודית טבעונית שהכנתי לא מזמן ומאז הן נשארו בסביבה. בכל פעם שחיפשנו גיוון לארוחת ערב הכנתי אותן שוב ושוב עד שהמתכון התהדק והפך לבן בית. יש בהן קסם פשוט, בלילה מקמח חומוס ומים, וזהו. זה עובד.

בהודו פאקורה נמכרת כחטיף רחוב מטוגן, אוכל מטריף חושים. הגירסה הביתית האפוייה שפויה יותר מבחינת לכלוך וקלוריות אבל עדיין נותנת פייט. הקריספיות מוקרבת בטרייד אוף בתמורה לבריאות ומטבח נקי, וזה שלא צריך לכבס וילונות זה בונוס גדול.

לאוכל יפני יש מצב צבירה משלו. קחו את ריבת האצות לדוגמה, זה לא דומה לשום דבר. המרקם סליימי-רוטט, הצבע שחור אטום והריח מזכיר סוכריות דגים. זה בערך גם הטעם. חומר חריג אפילו במדינה שיש בה פורנו תמנונים.

מה עושים עם הריבה הזו? משדרגים אורז משעמם או דוחפים לתוך אוניגירי. נסו לחשוב עליה כעל משחת אומאמי שמוסיפה בוסט ימי-מתוק, גם לפסטה, לרטבים וסלטים. יפנים אפילו מורחים אותה על לחם! מיד נחבוץ אחת.