כשדוחפים סלמון לתנור מרוויחים רק שקט נפשי. אפילו אפייה של 20 דקות מוחקת את נשמת הדג והופכת אותו ל1996 עטופה בנייר כסף. טעם של מכבסה וצבע של בית ברבי. מה השגנו בזה? בזבוז של דג אם תשאלו אותי.
הדרך האולטימטיבית לדג סלמון צלוי עוברת במחבת, והיא קצרה מאד, הרבה יותר ממה שתוכלו לדמיין. יש בה טריק קטן שעושה הבדל גדול ומוציא דג מושלם בדקות  – עור פריך, צלייה חיצונית יפייפה ופנים עסיסי.
מנה של מסעדה אצלכם בבית.

אם צריך לזקק את המטבח היפני לרכיב אחד זה בוודאי יהיה אורז. קערת אורז מאודה למען הדיוק.
די להסתכל על המילה גוהן, אורז מאודה ביפנית, שחולקת משמעות עם המילה ״ארוחה״ כדי להבין את החשיבות התרבותית שלו. ארוחת בוקר היא ״אורז בוקר״, צהרים הם ״אורז צהרים״ וכך הלאה, אפילו אם לא אוכלים אורז באותה ארוחה.
היפנים משוגעים על אורז ונראה להם סבבה לגמרי לאכול אותו 3 פעמים ביום. מגוון המנות שמכינים ממנו בלתי נתפס, אבל הוא הכי פופולרי בשיאו – קערת אורז לבן, נקי, לא מתובל.

האורז היפני הוא בעל גרגיר עגול, עמילני במידה ומתוק באופן טבעי. אורז יפני מאודה מריח כמו פיתה שיצאה מהתנור והטעם שלו מערער חושים. הוא בן לוויה של רוב המנות ביפן, ממש כמו הלחם אצלנו.

מקורות השראה לפוסט מגיעים ממקומות שונים. מחיפוש של שילובים מיוחדים, חומרי גלם או פרשנות חדשה למתכון קיים. אבל מתי בפעם האחרונה בישלתם עם בובות?

עגבניה, חומוס מבוהל ושקד ענק, עם עיניים שמביטות בך מהקצה השני של המטבח, לצד בובות נוספות על הספקטרום החמוד-מוזר, הם דמויות בספר מאוייר חדש של מיקי מוטס, מאייר וחבר, והם גם ההשראה למתכון שלפניכם. כשניסיתי לתרגם את גושי הבד והספוג למתכון טבעוני שמח, ולחגוג איתו את השקת קמפיין הקיקסטארטר לספר, הרבה מנות חלפו בראש, אבל תבשיל הבורגול הזה הדף אותן באלגנטיות.