זה לא פשוט. אני מתמודד עם ערמות בזיליקום שצומחות באדנית ומסרבות להפסיק לגדול. הצמח הזה מאיים לכסות את הבית, ולי נותר רק לקטוף ולבשל.
עדיין חם מדי כדי לאכול או להכין דברים רציניים, ואני הולך על האופציות הפשוטות. ברוסקטת עגבניות למשל.
קצת מפדח לשים מתכון בשביל דבר כזה פשוט. אבל הטעם שעומד ביחס הפוך לקלות ההכנה מחייב אותי לפרסם. כולם מכירים, לא צריך יותר מדי הסברים, לכו ותעשו.
מה צריך
–
ג'באטה או בגאט
עגבניית תמר לכל פרוסת לחם
2-3 עלי בזיליקום לכל עגבניה
שן שום
שמן זית
חומץ בלסמי (או חומץ בן יין אדום)
–
ולהכנה
מכינים את סלט העגבניות – חותכים את העגבניות לשניים, מרוקנים את כל הזרעים והמיצים, וחותכים לקוביות.
קוצצים גם עלי בזיליקום וחצי שן שום. את החצי השני שומרים. מערבבים הכל, ומתבלים בהרבה שמן זית, חומץ בלסמי, מלח ופלפל. ונותנים לסלט לספוג טעמים במשך 10 דקות.
עוברים לברוסקטה
בזמן שהסלט נח מכינים את הבסיס. ברוסקטה היא פרוסת לחם עבה צלויה על אש פתוחה או מחבת, ובדרך כלל מתובלת בשמן זית ושום.
האח הקטן יותר הוא הקרוסטיני, טוסט דקיק ובדרך כלל קטן יותר שמשאיר פחות פירורים ושמן על האצבעות. את זה תשמרו למסיבות קוקטייל.
לוקחים ג'באטה או בגט, וחותכים לאלכסונים גדולים, כמה שיותר גדול ככה יש יותר מקום לתוספות. ואנחנו מאד אוהבים תוספות.
מזליפים קצת שמן משני הצדדים ומעבירים למחבת פסים חמה.
כשזה מוכן ועדיין חם, לוקחים כל פרוסה, ומשפשפים בה את חצי שן השום שנותרה. זה קצת מסובך אז הכנתי תרשים –
מניחים על צלחת ועורמים מעל ערמה נדיבה מאד של סלט העגבניות ומרטיבים עוד קצת בנוזל שנקווה בתחתית הסלט.
כשאוכלים צריכות ליפול קוביות עגבניות, לטפטף שמן ולהשאר מלא פירורים. אם זה לא קורה משהו השתשבש לכם.
איזה חמוד אתה במיוחד האיור של השן שום.
תמשיך כך יופי של בלוג
הא, כזה דווקא הכנתי בהצלחה מרובה:)
אבל פאק, איך אתה מצליח עם הבזיליקום? אני חושבת שכבר רצחתי מאות שתילים.
הצלחתי כבר לחסל תימין, גרגר נחלים, תרד ואפילו נענע שזה כנראה העשב הכי עקשן שיש. הבזיליקום לעומת זאת לא מוותר. אין לי מושג איך הוא עושה את זה :)
כנראה שאיום הפסטו הולך להתממש, והוא לבדו יכול להכחיד שיח שלם.
כשקניתי את השתיל האחרון ביקשתי מהמוכר הוראות הכי מדויקות כי אני לא טובה בזה והוא אמר "שום דבר. שמש, מים. אין מצב שלא תצליחי." אז זהו, שיש, דמיט.
הממ. פסטו. ילך מעולה בסנדוויץ רוסטביף שאני מפנטזת עליו מאז הפוסט הפלילי שלך. אם רק יצליח לי היום…
נהדר, וצילומים מעולים!
(אנחה) נזכרת בגעגוע בבזיליקום האהוב שגידלתי יחד עם א' בדירתנו בפלורנטין. הוא היה כל כך גדול, וכל כך עיקש, שגם אם אכלנו רק אותו, הוא שרד איכשהו. ברבות הימים ועם המעבר לדירה מלאת שמש אפילו יותר מידי, הקיץ התל אביבי הכריע אותו בדמי ימיו. באור האירופי, חוששני, אני יכולה לגדל מקסימים ורדים מיובשים. כלום לא יחזיק לי.
יותר מדי בזיליקום? נסה להכין חומוס בזיליקום – http://simplyrecipes.com/recipes/basil_hummus/
(לא ניסיתי, אבל ראיתי וחשבתי עליך)
זה מזכיר לי את ממרח האפונה שלכם שאני עוד צריך לנסות
אני הייתי מוסיפה מוצרלה. או בייבי מוצרלה.
וואו. כה טעים.
השרטוט של השום נהדר, ופתרתי את המבוך הזה ממש בקלות.