מרק סרפדים
כן כן, גם אני גדלתי על משטר הפחדה מילדות שגרם לי לשמור נגיעה. אבל כמו שרק לא מזמן גיליתי שארוחה עסקית היא לא משהו לאנשי עסקים, כך הסרפדים התגלו אלי כאוכל לגיטימי.
כן כן, גם אני גדלתי על משטר הפחדה מילדות שגרם לי לשמור נגיעה. אבל כמו שרק לא מזמן גיליתי שארוחה עסקית היא לא משהו לאנשי עסקים, כך הסרפדים התגלו אלי כאוכל לגיטימי.
מכירים את זה שבסוף הארוחה נשאר קצת יין בבקבוק? זו היתה שאלה מכשילה, זה לא אמור לקרות. אבל אם בכל זאת, אל תחזירו אותו למקרר כדי להזכר בו עוד שבוע.
לכל אחד יש את מנות הדגל שלו, כאלו שכבר צברו קילומטרז' ונשלפות על אוטומט כשצריך להרשים מישהו ובעיקר ללכת על בטוח.
תסתכלו לו בעיניים לגוש הדחוס הזה, תחדרו את מעטה הקקאו, את המרקם הפאדג׳י ותגידו בקול רם: ״אין מצב שאני מכין אותך, יש לך אבוקדו בפנים וזה מוזר״.
ובסוף הארוחה כשלאף אחד אין מקום לקינוח גדול, אתם מניחים תכשיט אישי מול כל אורח. ביס קטן של מתיקות שמיימית שנגמר במקום שבו קינוחים אחרים מתחילים לשעמם.
המתכון הזה עושה הכל מלבד להתנצל על זה שהוא טבעוני. הוא טעים ומתחשב בלי לעשות סלטות באוויר, והכל בזכות צרור סודות ערמומים שמתחזים לדבר האמיתי.