כן כן, גם אני גדלתי על משטר הפחדה מילדות שגרם לי לשמור נגיעה. אבל כמו שרק לא מזמן גיליתי שארוחה עסקית היא לא משהו לאנשי עסקים, כך הסרפדים התגלו אלי כאוכל לגיטימי. תפיסת חיים שלמה על צמח שהתהפכה, מעשב נחות שחתולים משתינים עליו למעדן בריא וזמין שגדל בחצר הבניין. אם אתם הרפתקנים ויש לכם כפפות בבית, אתם צעד אחד מאימוץ רכיב חדש למטבח החורפי שלכם.
נתחיל בעסק המסובך – לקטוף את הסרפדים. העלים שאותם צריך למתכון הזה הם החלק הבטוח בצמח, הגבעולים לעומת זאת זה השטן. אין להם קוצים בניגוד למה שנהוג לחשוב, אלא שערות זעירות שמכוסות בחומצה צורבת. נגיעה מקרית אחת ותרגישו כאילו ליטפתם מדוזה. לכן התהליך כולו צריך להתבצע דרך כפפות (ניילון זה אחלה), רק אל תעיזו לדחוף יד לתוך השיח. תשתמשו במספרים ותשרדו לספר על הדבר המוזר שהרגע עשיתם.
כמה לקטוף? כמות עלים שתמלא קערת סלט בלי דחיסה. מכאן אפשר לצאת לדרך.
מה צריך
–
(שתי מנות אישיות גדולות או 4 רגילות)
קערה מלאה עלי סרפד
כרישה גדולה או 2 רגילות
30 גר' חמאה (2 כפות)
3 כוסות ציר מרק
מלח ושמן זית
–
לעבודה
מתחילים בניקוי עלי הסרפד – שטפו אותם משאריות אבק ושבלולים וסננו.
החזירו לקערה ומלאו אותה במים רותחים מלוא הקומקום. המתינו דקה וסננו שוב.
קיבלתם גוש קטן ולא משמח שנראה כמו משהו שלוויתן הקיא. הכל בסדר, זה מה שצריך.
הופכים את זה למרק
השאירו את הסרפדים בצד, מכאן מתקדמים עם המרק עצמו.
פורסים את הכרישה לטבעות ומטגנים אותה בחמאה בסיר רחב. אפשר להוסיף עוד שפריץ שמן זית ומלח גס.
הטיגון צריך להיות על אש בינונית ובמשך הרבה זמן, עד שהיא ״מזיעה״ והופכת לרפוייה ומתקתקה. כמה זמן? כמה שצריך, גם 20 דקות זה סביר. רק אל תשחימו אותה כי זה יפגע בצבע הסופי של המרק.
כשהכרישה הופכת לסמרטוטית וטעימה בטירוף, מוסיפים את הסרפדים החלוטים.
על זה מוזגים 3 כוסות ציר מרק ירקות עשיר, מרתיחים ומבשלים 10 דקות על אש בינונית. זה מוכן.
(ציר = מים שבושלו בהם כמה גזרים, בצל וענפי סלרי במשך כמה שעות, ואז סוננו לקבלת נוזל זהוב. יוסף לא משתמש באבקת מרק, תהיו יוסף)
2 אופציות להגשה
האחת, כמו שזה, כפרי ולא מתחנף. אפשר לסחוט קצת לימון ולהגיש בקערות עמוקות. אבל לא בשביל זה עבדתם כל כך קשה בקטיף, נכון?
השניה מרשימה הרבה יותר ומחברת את כל הטעמים – טוחנים היטב את המרק בבלנדר מוט או מעבד מזון (אני משתמש בתרמומיקס), ומקבלים נוזל ירקרק ואוורירי. חומר חייזרי ממש.
המרק הזה קטיפתי ומענג. מפתיע שכל כך מעט רכיבים מגיעים אל תוצאה מרשימה כזו. הוא בהחלט נשען על כל אחד ואחד מהם, אז אל תדלגו על שום שלב ושום רכיב.
אני מגיש אותו בצלחת מרק רחבה, עם דברים מגניבים מעל. זה יכול להיות גילוף פרמז׳ן, ביצה עלומה, כל מני עלים ירוקים מהאדניות או סתם זילוף של שמן זית ושמנת. מה שיש.
———————–
לגזור ולשמור
———————–
יוצאים לשדה לקטוף סרפדים, משתמשים בכפפות ומספרים ובוחרים עלים יפים מלוא הקערה
שוטפים את העלים
חולטים לדקה במים רותחים
מסננים ושוטפים שוב
מאדים כרישה בחמאה עד שהיא מתרככת ונעשית מתוקה
מוסיפים את הסרפדים
מוזגים את הציר
מביאים לרתיחה ומבשלים 10 דקות על אש בינונית
אפשר להגיש ככה, אבל עדיף לטחון, כל הטעמים מתחברים!
להגיש עם זילוף שמן זית, שמנת, גילופי פרמז'ן, מקל בצק מיוחד או משהו קראנצ'י אחר שאוהבים
אני חושב שזה מצדיק תמונה לאינסטגרם
21 תגובות
כתבו תגובה
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
אותי דווקא גידלו בכיוון הפוך (אולי זה קשור לסגפנות המפורסמת של עמי מזרח אירופה) סבי עודד אותי לא פעם להיכנס ברגליים חשופות לתוך שיחי סרפד בטענה שזה ממש בריא לגוף, לך תבין קווקזים. גם במטבח הקווקזי יש כמה מנות שסרפד הוא הכוכב שלהן. אולי בגלל טראומת הילדות שפרטתי למעלה גרמה לי לא לבשל את אותם תבשילים אבל בעקבות הפוסט שלך מתחשק לי לבצע "תיקון". יאללה בלגן :)
תודה, נראה טעים ומהמם
נראה נפלא. שמעתי על תה סרפדים כמשהו בריא אבל לא חשבתי שאפשר ממש לאכול אותם. עושה חשק לנסות
איזה צבע מהפנט!
[שולחת את אסף לקטיף]
זה ממש מסקרן ויפה. ודרך אגב, לא שהשתמשתי בעבר באבקת מרק, אבל רק בזכות הבלוג שלך ואיך שדרבנת (עוד במרק הערמונים) להכין ציר מירקות, התחלתי להכין צירים טובים ולא להתעצל. אני יוסף
קודם כל- הצילומים מדהימים והפוסט עצמו יפהפה. קצת תתחדש על העיצוב המחודש. (אני יודעת שעבר קצת זמן אז 'קצת').
צחקתי כ"כ ממה שכתבת. בכל הפוסט. תהיה יוסף!
סרפדים מזכירים לי חובזה. כשהיינו קטנים, בקיבוץ, היינו הולכים לאסוף חובזה. וגם סרפדים להכין מזה כל מיני דברים הזויים כדוגמת מרק או קציצות. שלך נראה הרבה יותר טעים! עכשיו מעניין לטעום את זה ולהחליט מה יותר טעים:)
תודה
איזה צבע!
אני גרה בירושלים ולא יצא לי להתקל בסרפדים. אפשר גם לקנות איפשהו?
לא ראיתי שמוכרים בשום מקום. אבל אני בטוח שתמצאי בצדי הדרך ובאיזורים נטושים. אצלי למשל גדלים ממש בחצר הבניין
בעיר העתיקה בנצרת ראיתי. רק בחורף.
וואו גדול!!! ?
יוווו כמה יפה פה! תתחדש על העיצוב החדש :)
ובנוגע למרק – איזה נועז שאתה, מסקרןןןןן
גם חובזה הולך?
נראה לי שכן
הציר נראה כל כך טוב.
שלי יוצא בדרך כלל כל כך עכור.
איך אתה עושה אותו?
אין שום סוד גדול, רק גזרים, בצל וסלרי, ובישול על אש נמוכה לאורך הרבה זמן. אני ממליץ בבלוג על 1-2 שעות, אבל לעצמי אני משאיר את הסיר לפעמים גם 4 שעות על האש. כדי להגיע לצבע הזהוב אפשר להשאיר את קליפות הבצלים (אחרי שטיפה).
אם מוסיפים ירקות ירוקים (פטרוזיליה, עלי סלרי) אז רק בחצי השעה האחרונה כדי שלא ישחירו.
על העכירות אחראיים בדרך כלל ירקות עמילניים כמו תפוחי אדמה או בטטות, אני נמנע מהם לגמרי.
אכן בישלתי עם בטטה ואת הירוקים שמתי כבר בהתחלה. היה שעתיים על הגז. סופרת לעצמי שתי טעויות.
אתה מתבל?
כן, מלח ומעט פלפל שחור אבל בכמות קטנה ממש. אם יש עלה דפנה אני מוסיף גם אותו, אין לי מושג מה זה באמת עושה :)
עוד טיפ על – שומר מוסיף המון (ולא את הטעם השומרי הרגיל שלו), והחלק הירוק של הכרישה שבדרך כלל זורקים תמיד מגיע אצלי לסיר מרק.
אולי אני אכתוב פוסט על זה…
לשאלתך, גל, מה עלי דפנה עושים במרק – כמו שמונסודיום גלוטמט נותן טאץ' של אומאמי (הטעם הנוסף) למרקים ותבשילים, עלי דפנה עושים את זה באופן טבעי. הם עשירים באומאמי.
אני קצת מכווצ'צ'ת אותם לפעמים לפני הזריקה פנימה להכנת הציר, בתקווה שזה יוציא יותר טעם החוצה ולפעמים אפילו מטגנת קלות בקמצוץ שמן זית ואז מעליו מתחילה את הציר. אם כי יש לומר שאני משתמשת בעלים הטריים, לא המיובשים (יש לי שיח עצום בחצר).
כן, בבקשה.
לפעמים הפשוט לא כל כך פשוט….
ממך למדתי איך מכינים קוביות קרח!
הכנתי ויצא מעולה.
טיפה שמנת ופרמזן בהגשה.
גל, תודה שוב
יש לי חבר שאם הוא נוגע בסרפד הוא מת. ממליץ לוודא לפני שלא אלרגים ;)
יצא ממש טעים!