שני הורים יש לו למתכון הזה, אחד, מרק האודן היפני (לא להתבלבל עם אטריות אודון) שריח הביסלי-גריל שלו מלווה אותי עד היום. אפשר למצוא אותו בחצי הקר של השנה בחנויות הנוחות ביפן, כסיר מלבני גדול ליד הקופות ובתוכו אסופה של שיפודים, כופתאות דגים והפתעות נוספות. שולפים מהציר הריחני את אלו שאוהבים ומשלמים לפי משקל, עונג אמיתי.
מכל המרכיבים שבו ליבי שמור לפלחי הדייקון העצומים שסופגים במשך שעות את טעמי הים ונשארים פריכים ורעננים שבא למות.
(זו תמונה של פרוסת דייקון ענקית שצילמתי בטיול הראשון ליפן)
מצד שני, מתכון של הילה אלפרט מהספר ״יש חיים בעיר התחתית״, הדליק אצלי נורה והזכיר שגם צנוניות אוהבות את החיבור הזה שבין הסויה והמתוק. מפה לשם הבנתי שאם זה עובד עם דייקון אין סיבה שלא יעבוד עם אחיותיו הורדרדות.
שני אלו דחפו אותי אל המטבח לייצר גירסה ביתית וזריזה של אותו דייקון ממכר עם דברים שקל להשיג בארץ. התוצאה היא צנוניות קטנות ומפוצצות בטעם שמחממות את הבטן והלב. נשנוש טעים או תוספת חמה לארוחה.
מה צריך
–
צרור צנוניות או פשוט שקית מהמקרר בסופר
שקית (כפית אחת) של אבקת דאשי
רבע כוס סויה
כף גדושה סוכר (ואם יש לכם אז 3 כפות מירין במקום)
ליטר מים
–
לעבודה
יותר פשוט ממה שאתם חושבים – קטמו לצנוניות את שורש הגבעול והזנב, תנו בסיר עם יתר המרכיבים. הביאו לרתיחה והמשיכו לבשל כחצי שעה עד שיתרככו.
צנוניות קטנות מהשקית בסופר יתבשלו מהר מאד. זר מהשדה צריך יותר זמן, היו קשובים לסיר.
כן, זה כל המתכון, וזה עד כדי כך פשוט. לא מתחברים לצד היפני? פשוט הוסיפו את הצנוניות אל סיר מרק אחר.
הישרפאנית הציעה להכניס לאותו סיר גם ביצים ואפילו אצות, והרי לכם חמין יפני.
עוד טיפ להגשה – בצל ירוק וחרדל. גם זה יפני.
וכן, ברור שזה יעבוד גם עם דייקון. אני מקבל אותו אורגני מחוות ח’ביזה, והוא כבר לא מרגיש זר ברוב השווקים וחנויות הירקות.
הטעמים והצבע מתעצמים אחרי יום יומיים במקרר, בתוך המרק. הצנוניות בשתי התמונות שלאחר הבישול הן בנות שלושה ימים.
טבעונים – החליפו את אבקת הדאשי באצת קומבו וחופן פטריות שיטאקה, ובשלו אותם מראש חצי שעה עם המים כדי שיפזרו טעם.
זהו, אין לי עוד משהו חכם להגיד.
לא קשור אבל טעים –
החבר’ה הטובים מפיינקוק השיקו משטח קסם להכנת פיצות ולחמים בתנור הביתי. הגעתי אליו עם הרים של סקפטיות כבעלים מרוצה של אבן שמוט, ואחרי נסיון אחד אימצתי חבר חדש במטבח.
הם הסבירו לי על גלי חום וטמפרטורות וכל מה ששמעתי היו קולות פצפוץ של בצק פריך ושלוליות גבינה מבעבעות. אז אני לא יודע להסביר איך זה עובד, אבל הקסם הזה מתרחש אצלי כל סוף שבוע והרגשתי שיהיה אגואיסטי מדי לשמור את זה לעצמי.
שורה תחתונה – פיצה עם קרסט היסטרי כמו של פיצריות וזמן הכנה של 5 דקות על השעון. לא זול בהשוואה לאבן (349 ש”ח), אבל שווה כל שקל. המלצה רותחת לכל חובב אפייה.
26 תגובות
כתבו תגובה
This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.
גם אני באתי לראות את המשטח הזה עם המון סקפטיות. באמת מוצר מעולה.
אגב, ראיתי פעם איך בועז צאירי חותך את הצנוניות שלו למרק?
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10154852305175411&set=pcb.10154852314650411&type=1&theater
נהדר
אני ככל הנראה הראשונה להגיב! יודע למה? כי ממש עכשיו, כן כן השניה הזאת, ירדתי מבמת הכיתה בה עשיתי פרזנטציה על הבלוג שלך. אז נחמד היה לחזור לשולחני ולראות ששניה לפני שפתחתי את הבלוג שלך מול כולם, העלית מתכון חדש… וכ”כ פשוט!
נב. התלהבו ממך, ופירגנו על התמונות היפות.
כיף גדול! תודה לירון :)
אני מנסה להבין מה היתרון הגדול של המשטח על אבן השמוט החביבה והטובה, ולא מצליח כל כך להבין.
זמני החימום לפני אפייה קרובים – 40 דקות במקום שעה לאבן, המחיר יקר פי שלוש בערך, ולמען הקטנוניות אני רוצה לציין שטמפרטורת האפייה מוגבלת ל-300 מעלות.
לדעתי זה בעיקר מוצר סקסי יותר עם יחסי ציבור משונים, ולפחות מהתמונות לא נראה שזה נותן תוצאות אחרות מאשר אבן מחוממת היטב.
באמת שצריך להתנסות ולהרגיש את ההבדל. הגעתי אליו עם אותן חששות וכשראיתי AB testing בסטודיו ההבדל היה ברור. המחיר באמת גבוה מהאבן וזה לא מוצר לכל אחד, אבל מי שמחפש איכויות יהנה ממנו מאד לדעתי.
תראה מה קהילת האינסטגרם אומרת עליו – http://websta.me/tag/fastandcrust
הם עושים מבחן השוואתי – אותו בצק שנלוש באותם תנאים וכולי נאפה גם על האבן וגם על המשטח?
קראתי.
יכול להיות שבאמת מבחינה הולכתית המשטח מהיר יותר, אבל בגלל שאני יודע שאפשר להגיע לתוצאות שהן כמעט ברמה של תנור אפייה מקצועי ללחם (“Deck Oven”) עם אבן שמוט, קצת כואב לי שאנשים יוציאו סכום כסף גדול על מוצר שהדלתא של המחיר גדולה בהרבה מהדלתא של האיכות ביחס למוצר המקביל.
חייבת לנסות. רשום אסף על כל המתכון הזה! :)
ת ו ד ה
מתה על המקוריות שלך ועל היצירתיות במטבח. פשוט מרענן לקרוא אותך גל
אני מכיר היטב את האודן! בתקופת הלימודין שלי ביפן הכנו אותו בעצמנו במעונות והיה אפשר להריח אותו עוד מחוץ לבניין
הזכרת לי תקופה יפה, תודה רבה!
איזה ספר מקסים יש לה לאלפרט. ואלו יובאו מחר לערב חנוכה עם חברים, בטוחה שיהיו להיט
חג שמח גל!
מוקסמת כל פעם מחדש. איפה קונים דאשי?
אני ממש לא אוהבת צנוניות אדומות קטנות אבל יש לי הרגשה שאת הסוכריות הצנונית כן הייתי אוהבת……
עשיתי עם דייקון במקום צנוניות ויצא מעולה!
הי, איפה משיגים דאשי?
בהרבה מאד סופרים כמו טיב טעם ועדן על המדף האסייתי.
צילמתי את האריזה בתמונת הרכיבים, זו קופסת קרטון צהבהבה עם ציור של דג, בפנים יש 40 שקיות וזה מחזיק לנצח.
רוב מתכוני הסיר/מחבת ביפן מתחילים עם ציר דאשי, אז כדאי שיהיה בבית, יש עוד כמה גם בבלוג.
תודה! אקנה.
אל דאגה, יש כמה מהמתכונים בבלוג שהם כבר ממש בני בית אצלנו – בדגש על מרק הערמונים החורף הזה..
תשמע, בדיוק קיבלתי אתמול 5 ק”ג דייקון מהחווה שאני מנוי שלה ולא היה לי מושג קלוש מה לעשות איתם. סגרתי לי פינה. אני אשכרה מתרגש מלנסות את זה! תודה!
רגע, רגע, עצרו הכל!
מה זה הדבר הירוק והמסקרן שמתחבא בין תחתית הפיצה לגבינה המבעבעת?
אני לא מצאתי את המתכון של הבצק עם הירוק למעלה, יש מתכון? תודה
הילה ואמיר – לא פרסמתי מתכון לפיצה הזו.
במקרה הזה זה בצק פיצה לפי המתכון של פיינקוק, ועליו תרד בבשמל, גבינת אמנטל ופרמז’ן
הי גל
גיליתי אותך במקרה לפני איזה שנה בחופשת לידה שלי. מאז אין כמעט זמן. ילדה שנייה מהממת. אני לא אישה של מחשב כלכך. בפייס פעם בחודש אולי.. אבל חולה על אוכל ונגזרותיו , טבחית קונדיטורית ביום יום. הקיצר שיש זמן דבר ראשון מחפשת אותך. לשמחתי אנחנו די באותו קצב . לא בחיים אולי אבל בבלוג המהמם שלך. תודה !!נשמע שכיף לך .יצירתיות מדהימה
יש איפה להשיג אבקת דאשי כשרה\טבעונית?
אני לא יודע לגבי כשרות, אבל עד כמה שאני יודע הרכיבים כשרים – שבבי דג ואצות.
על התחליף הטבעוני כתבתי למעלה – לבשל אצת קומבו וכמה פטריות על אש קטנה ולמצות מהן טעם קרוב שיכול להיות תחליף.
הכנתי ויצא מעדן! הכי לא ישרוד שלושה ימים. עושה חשק להכין אודן. אפשר לדעתך להשיג בארץ רכיבים נוספים?
לצערי לא נתקלתי ברכיבים אותנטים בארץ. אני מתגעגע לאודון היפני…