אם אתם מתכננים טיול ליפן, אתם כנראה מופצצים במבול אינפורמציה שנראה שאין דרך להתחיל למיין.
טוקיו מציעה הכל מהכל. שוטטות אורבנית לצד טבע. קולינריה עילית, תרבות שוליים, מוזיאונים, גלריות ואומנות. מקדשים ומסורת, חווית קניות מטורללת, סקס, סקס עם תמנונים, הימורים, חיי לילה נהנתניים וגם איים של שקט. היא העתיד והעבר ביחד. תקועה בשנות ה80 של המאה הבאה. מסנוורת את העיניים בשלטי ניאון, ובמרחק סימטה מהם, בתי עץ ישנים.
כל אחד יכול למצוא את עצמו בטוקיו, צריך רק יד מכוונת.

בתור העיר הגדולה בעולם נראה שמספיק לרשום את השם שלה בגוגל כדי לגלות לאן ללכת, אבל החיפוש התמים יפיל אתכם למאורת ארנב. הרשת מפוצצת במידע תיירותי שטחי, אוקינוס שלם שקל לטבוע בו, ורק המיון של החומר הוא פרוייקט בפני עצמו. למזלכם למדתי לשחות בים הזה. טוקיו הפכה ליעד קבוע ועם הזמן לבית השני שלי בעולם. מעל עשור של טיולים למדתי אותה דרך הרגליים וטיפחתי את המפה האישית שאחלוק איתכם בהמשך.

זה המדריך האישי שלי, מסונן ומדוייק, לטיול לא סחי בעיר האהובה עלי בעולם. הכל נבחר בפינצטה. מאות מסעדות, שכונות מעניינות ואטרקציות שלא תמצאו במדריכים רגילים. הוא יריית פתיחה מצויינת לבנות ממנה את המסלול שלכם, עם גבולות גזרה ובסיס שיבטיח שתמקסמו את השהות בטוקיו.

מי אני
היי לקוראים החדשים, קוראים לי גל ואני כותב את בלוג הבישול שאתם קוראים בו. אני מטייל ותיק ביפן, אפילו גרתי ולמדתי בה לתקופה קצרה, והפכתי את טוקיו ליעד שאני חוזר אליו שוב ושוב למטרה אחת – לשוטט ולאכול אוכל רחוב. אני משתף את הטיולים באינסטגרם ואתם מוזמנים להציץ בהיילייט. 

המדריך נכתב מנקודת מבט אישית ותחת מגבלת תחומי העניין שלי. כל התוכן שבמפה עבר חותמת אישור שלי או שאני סומך על המקורות שמהם ליקטתי את המידע. לא תמצאו כאן מקום או חוויה שלא הייתי עובר בעצמי. הידע שלי כמובן מוגבל, יש נושאים שעליהם אני לא יכול לספר כמו חיי לילה, מה לעשות עם ילדים או כמה כיף בדיסנילנד, אבל אני כאן לעזור לכם להתכונן לטיול יוצא דופן מהזוית שלי.

למה חשוב להתכונן?

טוקיו היא לא עיר שאפשר לנחות בה בספונטניות ולקוות לטוב. היא מפלצת, והיא תלעס אתכם בלי סויה ותירק על הריצפה. הגעה ספונטנית אל העיר הגדולה בעולם יכולה להיות מפלה של ממש. היא קשוחה ומטלטלת, אבל כשיודעים לחדור אליה מתגלה יהלום אמיתי. 

ובשביל זה אתם כאן, מתכוננים ומתכננים. 
אני ממליץ לכם מאד לפתוח במחשב מפה חדשה ב google my maps, (ממשק עריכת המפות הכי פחות גרוע שאני מכיר), ולמקם את הנקודות שלכם בשכבות. תמצאו פה הרבה מאד ידע, כולל את המפה האישית שלי, אבל אל תשתמשו בה כמו שהיא. עדיף שתבנו מפה משלכם כי תהליך הבנייה יקרב אתכם אל העיר ויעמיק את הידע שלכם.
אופציה נוספת, תוכלו לסמן מקומות ב google maps הרגיל, אבל אז לא תהנו ממשק עריכה קצת יותר מתקדם כמו שכבות, אייקונים וצבעים. (שעדיין מרגיש כמו מוצר שלא עודכן מאז 2004)

1/ כמה דגשים לשימוש במדריך

המדריך נמצא בעדכון מתמיד

אני אוסיף ואשנה מידע במשך הזמן. בחלק מהמקרים אפנה החוצה כדי לשמור עליו תמציתי.

למה רק טוקיו?

לכל יעד ביפן אופי מוגדר שקל להתכונן אליו. טוקיו לעומת זאת גדולה ומגוונת במיוחד. המרחב, העומס, והפערים בין חלקיה השונים יוצרים קרקס אורבני שקשה להשתלט עליו, ואני מרגיש שכאן יש לי הרבה מה לתרום לתיירים חדשים.
בנוסף למרות שטיילתי ברחבי יפן, הידע השימושי שלי מוגבל בעיקר לטוקיו, בדגש על הליכה בסמטאות העיר ואוכל רחוב. אני לא מבין מספיק בערים אחרות, באיזורי טבע או בתכנון טיול כללי. בבקשה לא לשאול אותי לגבי זה. אני לא מעביר סדנאות, הרצאות או סיורים בטוקיו, ולא אוכל לסייע בתכנון טיול פרטי ליפן. בסוף המדריך תמצאו ישראלים שעוסקים בזה.

JOMO 

אי אפשר להספיק ולהכיל הכל בטוקיו גם אם מעבירים בה תקופת חיים שלמה.
צאו מנקודת הנחה שתחמיצו הרבה ולא תספיקו את כל מה שתכננתם, אבל אל תתנו לזה לבאס, עצם השהות בעיר וספיגת האופי שלה היא מהות הטיול.
יהיו מקומות סגורים, יהיו תורים ארוכים שתעדיפו לוותר עליהם, תלכו לא מעט לאיבוד ותרגישו שהזמן בורח בין האצבעות כי תתעכבו על דברים רנדומלים שיקרו ברחוב. בכל רגע קורה משהו מטורף אחר שמסיט אתכם מהמסלול המתוכנן, ולדעתי זו הדרך הנכונה לטייל, בגמישות ולא נוקשות.
החוויות הזכורות ביותר קרו לי דווקא במרווחים שבין הנקודות שתכננתי. אותם רגעים קטנים ואקראיים, תפניות ספונטניות ושינוי תוכניות שאף אחד לא יוכל לסמן על המפה או להכין אתכם אליהם. צרו את הטיול שלכם מתוך הבנה שהרבה ישתנה תוך כדי תנועה, ודאגו לחלופות בכל מקום כדי לא לבזבז זמן בשטח.

ודאו שפתוח

טוקיו עוברת טלטלה. משבר הקורונה פגע בה קשות, הרבה עסקים נסגרו ויסגרו. 
לפני שאתם יוצאים במיוחד אל מקום חשוב ומרוחק – וודאו ב-google maps שהוא פתוח באותו יום ושעה. בתקופה האחרונה עסקים נסגרים במפתיע, גם מוסדות ותיקים, יתכן שמה שבמפה כבר לא עדכני. בנוסף לזה שעות הפתיחה לא תמיד דומות למה שאנחנו מכירים במערב (למשל בתי קפה שנפתחים ב11 בבוקר) אז אל תבנו על מה שנראה לכם הגיוני.

השפה היפנית

בלי להכנס לפרטים, השפה היפנית ייחודית ויש משמעות לאופן שבו מבטאים (מאכלים, מקומות וכו׳). שינוי ״ניקוד״ של אות אחת יצור מילה חדשה והיפנים לא יבינו מה אתם רוצים. הכתיבה בעברית חסרת הניקוד היא פתח לאין ספור שיבושים כאלו, ואני ממליץ לכם לעבור לכתיבת השמות באנגלית כדי להגות במדוייק. 

איך קוראים אותם? בדיוק כמו שהם כתובים, מפרקים את המילה להברות באנגלית (אות + אות הניקוד שלה) וקוראים כל הברה בנפרד, ולא לפי ״איך שזה נקרא באנגלית״. כלומר את המאכל take (במבוק) קוראים טַה-קֵה, ולא טֵייק. ואת המקום Ueno כ אוּ-אֵה-נוֹ ולא יוּנוֹ.  
חשוב לזכור את זה כשתנסו להזמין מתפריטים באנגלית או לשאול את הכרטיסן ברכבת איך להגיע. מכאן והלאה, אכתוב כל מילה יפנית באנגלית ואני ממליץ לכם ליישר קו במסמכים שלכם. 

בהמשך המדריך ארשום כמה משפטים חשובים למסעדות והתניידות בעיר. קראו אותם בדיוק כמו שהם כתובים. מה שמופיע בסוגריים מוסיף אלמנט של נימוס, אבל תוכלו להסתפק רק בטקסט המודגש לבדו.

2/ טיפים שימושיים

מתי להגיע?

בטוקיו 4 עונות שנה מקבילות לאלו שבארץ, רק מוגזמות יותר. 
האביב יפייפה, הכל פורח, ושיאו בפריחת הדובדבן. זו לא סתם קלישאה, היא עוצרת נשימה. פרח הדובדבן הוא אייקון תרבותי רב שכבתי עבור היפנים, אי אפשר להיות אדישים אליו. 
הקיץ חם ולח יותר מאצלנו. בנוסף ללחות, זו העונה הכי גשומה בשנה ובחודשיו האחרונים (אוגוסט וספטמבר) משתוללים מונסונים ורוחות הורסי מסיבות. החל מאוקטובר, הסתיו קריר, נעים, והשלכת היא מחזה רומנטי שצובע את יפן בגווני חלודה. החורף קר מאד, אבל גשום הרבה פחות מאצלנו. למעשה החורף הוא העונה הכי יבשה בשנה.

באופן טבעי תיירים מגיעים בשתי עונות נוחות ויפות – באביב (מרץ-אפריל) ובסתיו (אוקטובר-נובמבר), לחזות בפריחת הדובדבן ובשלכת. הבעייה שכל תיירי העולם סוגרים יומנים לתקופה הזו והעומס על טוקיו בלתי נסבל. היפנים עצמם חסרי סבלנות לשטפון התיירים הסיני והקוריאנים ונכנסים למוד בלימה. הייתי בשני המועדים והנוף מרהיב, אבל התפכחתי. אני לא מתכוון לחזור אל טוקיו בעונות הפיקים, כי עם כל הכבוד ליופיו של הטבע, יש לי דברים יותר חשובים לעשות כמו לנשום. 

מידע נוסף על הטמפרטורות וכמות הגשמים בעונות השנה

בניגוד לכל המדריכים ברשת, העונה האהובה עלי בטוקיו היא דווקא החורף, וליתר דיוק החודשים ינואר ופברואר. יש בהם יתרונות גדולים – אלו העונות הכי פחות מתויירות, הכל זול יותר, מטיסות ועד מלונות, וקל למצוא מקום בכל מקום. היפנים רגועים, אדיבים, אפילו יותר מתמיד. בנוסף האוכל ובפרט דגי החורף הם הטובים ביותר מכל עונות השנה. מבחינת מזג אוויר זו כמובן התקופה הכי קרה (לרב 4-8 מעלות ביום ו-0 בלילה), אבל הכי יבשה. כן, אין כמעט גשם בחורף, לעומת שאר העונות שהן יחסית רטובות. מי שמוכן לסבול קור יקבל הרבה יותר יפן מאשר שיצטרך לחלוק אותה עם נחיל אנושי. 

איך להתנייד בעיר

מערכת התחבורה של טוקיו, ובפרט הרכבות, היא הטובה בעולם. קל מאד להגיע מכל נקודה אל כל נקודה. יש הרבה מידע ברשת על שימוש במטרו. לא צריך להתכונן, הוא קל מאד לתפעול. אל חשש.
מידע נוסף – לינק, לינק, לינק

מוניות יקרות ואין סיבה להשתמש בהן. הן שימושיות בעיקר בשעות הלילה כשהרכבות מפסיקות לפעול. אם בכל זאת לקחתם מונית, זכרו להכנס מצד שמאל, ולא לגעת בדלתות – הנהג פותח אותן אוטומטית. הנהגים הוגנים מאד ולא ירמו אתכם. במקרים רבים הנהג עצר את המונה מיוזמתו כשהמחיר עקף את הערכה שניתן לי בתחילת הנסיעה. חלקם עדיין לובש כפפות ומדים, והם יעניקו לכם שירות ללא דופי. 

אוטובוסים נוחים מאד אבל נפוצים באיזורים פחות מרכזיים, כנראה שלא תזדקקו להם. 

קו שכדאי להכיר הוא ה Yamanote. מסלול רכבת עילי ומעגלי שמחבר את התחנות החשובות בעיר. באופן טבעי האיזורים שהyamanote עובר דרכם הפכו למרכזי מגורים ובילוי נחשבים ואפשר לקבוע שאם יש תחנה שלו באיזור, האיזור מוצלח.

שימו לב לשעות העומס. בין 7-9 בבוקר בקווים שמובילים אל תחנות גדולות יש עומס קיצוני. בוודאי ראיתם וידאו של סדרני הרכבת דוחסים אנשים פנימה. אמיתי ומתרחש בכל בוקר מחדש. הלחץ חוזר על עצמו במינון נמוך יותר בשעות הערב בין 18-19 בכיוון ההפוך.

אופציה נוספת ואהובה עלי היא הליכה רגלית. אני בוחר יעד ופשוט הולך עד אליו, גם שעה-שעתיים. כך אני מגיע אל איזורי ביניים שהייתי מפספס בנסיעה התת קרקעית, ומגלה בהם שכונות, עסקים קטנים, גינות, בתי קפה מתוקים. אין ספור תגליות אני חב לשוטטות אגבית ובחירת נתיבים רנדומלית. זה אולי אחד הטיפים הטובים שאוכל לתת לכם. לכו את טוקיו, לכו ברגל לכל מקום, אל תתעצלו ואל תנסו לחסוך זמן. שוטטו, תנו לעצמכם ללכת לאיבוד, תבחרו נתיבים ארוכים ומוזרים, ותגלו אוצרות. הטיול האמיתי נמצא בדברים שקורים מעל פני השטח ולא רק ביעדים שהרכבת הובילה אתכם אליהם.

תשלום בתחבורה ציבורית

טיפ חשוב – גשו אל המכונות שבכל תחנת רכבת והוציאו IC card, של Pasmo או Suica. כרטיס מגנטי נטען איתו משלמים בכל כלי התחבורה הציבוריים, אך גם בחנויות קונביני ואפילו בחלק מהמסעדות. ממש כמו כרטיס אשראי שאתם מטעינים לעצמכם. מעבירים בשער הכניסה לתחנה ובשעה היציאה, והוא מחשב את המחיר לפי המרחק. אל תסתבכו עם קניית כרטיסי נייר פר נסיעה.
אפשר לתקף כרטיס וירטואלי בטכנולוגיית NFC בטלפון (מה שקוראים לו בטעות ״וויפיי״) ובשעון החכם של אפל. לאחרונה היו באפל בעיות עם כרטיסי אשראי לא יפנים. נסו ודווחו.

ניווט 

google maps הוא הכלי היחיד שתזדקקו לו. בחרו נקודה, והוא יגיד לכם בדיוק איך להגיע אליה. כלומר לאן ללכת, באיזו כניסה להכנס אל התחנה, איזה קו לקחת, מאיזו פלטפורמה (חשוב!), מתי, כמה תחנות לנסוע ואיפה לרדת, ואז באיזו יציאה לצאת מהתחנה או להחליף קו. (אתם יכולים לנסות את זה כבר עכשיו מהבית). 
(מקומיים משתמשים באפליקציה אחרת NaviTime, אבל לדעתי מיותר)

נסו את הפוקנציה live view בגוגל מפס שעובדת נפלא ביפן! מכוונים את הטלפון אל בניין, הוא מצלם אותו, מגרד רגע בראש ומצייר חץ AR שמורה לאן ללכת על גבי התמונה החיה. חלל חיצון.

מתחת לקרקע, לא צריך לפרט איך לנווט עם גוגל מפס כי העקרון דומה לכל מערכת מטרו אחרת שכנראה השתמשתם בה, אבל בגלל המורכבות של המערכת הטוקיואית, צייתו להוראות בלי להתחכם. למשל אם גוגל אומר לכם לא לעלות על הרכבת שבדיוק נכנסה לתחנה אלא על הבאה בתור, תקשיבו. כנראה שזו רכבת אקספרס שלא תעצור בתחנה שלכם. אם אתם מחפשים יציאה מסויימת מתוך התחנה שגוגל שלח אתכם אליה, עקבו אחרי השלטים בגישת הטמבל בלי לנסות להתחכם.
אל תמציאו נתיב משלכם גם אם השילוט מוליך במסלול לא הגיוני. מי ששם אותו יודע משהו שאתם לא. 

שיטת הכתובות

אל תנסו לפענח את מבנה הכתובת של המלון או המסעדה שאתם מכוונים אליה. למערכת הכתובת ביפן לוגיקה שונה משלנו. לרב הרחובות אין שמות, רחובות הם החלל הריק שבין בניינים ויפנים קוראים לרובם ״רחוב״, את השמות הם נותנים לבלוקים שבין הרחובות. החלק המספרי בכתובת שנראה כמו שעושה סדר מתייחס לשמות תתי הרבעים והבלוקים שבתוכם. המספר האחרון ברצף הוא מספר הבניין, אבל הוא חסר משמעות עבורכם כי מספרי הבתים נקבעים לפי סדר הבנייה שלהם. מה ששמעתם.
כלומר אם אתם מחפשים מבנה מסויים תפרדו מהגישה המערבית של ללכת ברחוב עד שמגיעים אליו, טוקיו לא עובדת ככה. 

איך בכל זאת מנווטים? שוב דרך גוגל מפס. תוכלו לשים את שם העסק, הטלפון שלו, או הכתובת הבלתי מפוענחת. בעבר בצד האחורי של כרטיס ביקור של כל עסק היתה מפה עם הוראות מצחיקות. ״צאו ביציאה a5, המשיכו מזרחה עד השלט של המקדונדלס, פנו צפונה ולכו 20 מטרים״. המנהג עדיין קיים, אבל האמצעים האלקטרונים הפכו את הסיוט הזה לפחות מורכב. 
שימו לב לרכיב אחד חשוב בכתובת – הקומה. אנחנו רגילים שכל העסקים הם בגובה הקרקע, אבל ביפן הרבה מהם נמצאים בקומות גבוהות או אפילו בקומת מרתף. מצויין כ F1,F2,F3 או B1. 

ברחובות ובעיקר בתחנות רכבת יש עדיין מפות בשפע, עם הבדל נוסף – הן אף פעם לא מוצפנות. לדעתי זו שיטה טבעית יותר, אבל צריך לעשות סוויץ׳ בראש כדי להכנס לאופן המחשבה. 
יפנים מתים על מפות (Chizu), ואם תשאלו מישהו איך להגיע, הוא כנראה יצייר לכם מפה או יקח אתכם בעצמו לשם. 

טיפים כלליים

אין פחים ברחובות. שמרו שקיות בתיק וקחו את הזבל איתכם. אפשר לזרוק זבל ממויין בחנויות קונביני וליד מכונות שתיה. 

יש מכונות שתיה בכל פינה. לא צריך לסחוב מים. נסו את כולן, זה מרתק.
במכונות רבות יש אופציה לשתיה חמה (למשל קפה, תה, מרק תירס או משקה שעועית), התוית בעלת רקע אדום. קר תמיד בכחול.

לא מקובל לאכול ולשתות ברחוב, ובטח שלא תוך כדי הליכה. בתחבורה ציבורית אסור לחלוטין לאכול ולשתות, ואני מבקש מאד שתקפידו על זה. למעשה גם לדבר לא מקובל, אפילו לא בטלפון. הלוואי שנלמד להביא את הכבוד למרחב הציבורי גם לארץ.

יפנים עושים הפרדה בין איזורים נקיים ומלוכלכים. הרחוב הוא מלוכלך והבית נקי. לכן בכניסה לבתים מורידים נעלים, אבל זה תקף גם למקומות מסורתיים רבים. מסעדות, מקדשים, בתי תה, ועוד. שימו לב שאתם עם גרביים בלי חורים :)
באותם מקומות יש כלל לגבי השירותים. שירותים נחשבים לאיזור מלוכלך (ולכן לא יהיו בחדר האמבטיה). כדי להכנס אליהם תצטרכו להוריד את כפכפי הבית (אם קיבלתם כאלו) ולעבור לכפכפי השירותים. זכרו את מה שכל הזרים נופלים בו – לא לצאת בחזרה עם כפכפי השירותים אלא להשאיר אותם שם.

שירותים ציבוריים – נפוצים הרבה יותר מבארץ, ובדרך כלל נקיים מאד. תוכלו למצוא בכל גינה ציבורית או פארק קטן, וקל לאתר אותם על המפה. למשל בשיבויה יצרו פרוייקט של עיצוב שירותים ציבוריים עם אומנים ואדריכלים מפורסמים. יש שירותים כמובן בכל מבנה ציבורי דמוי קניון או מרכז קניות. לעיתים גם בחנויות קונביני גדולות. כשצריך מוצאים. 

במדרגות נעות הצמדו לצד שמאל ואפשרו לעוקפים לעלות מהר מימין.
בכניסה לרכבות עומדים משני צידי הדלתות, מאפשרים לכולם לצאת ורק אז נכנסים.

במלונות החדרים נוטים להיות קטנים מאד. תבדקו בשלב ההזמנה שזה מספיק לכם. כבר היו לי חדרים שלא היה בהם מקום לפתוח את המזוודה על הרצפה. 

ביפן מזמינים הכל מראש, בעיקר אם טסים בעונת התיירות. כדאי לסגור מלון ומסעדות לפחות חודשיים קודם, אחרת המקומות אוזלים.

עם כל הקדמה, ביפן עדיין משתמשים במזומן באופן נרחב וחלק מהמקומות אפילו לא מקבלים אשראי (גם ההפך קיים). אני ממליץ להוציא כמה עשרות אלפי יין יפני בארץ כדי לא לבזבז על זה במהלך החופשה. 

מזומן וכרטיסי אשראי מגישים בשתי ידיים. בדרך כלל מניחים שטרות ומטבעות על מגש ודרכו מקבלים עודף. זריקה אגבית או שימוש ביד אחת משדרים זלזול.

טוקיו בטוחה מאד. אחת הערים הבטוחות בעולם כולו. אין איזור שלא תוכלו להסתובב בו בשקט נפשי, גם לבדכן, גם ב4 לפנות בוקר. אם תאבדו או תשכחו ארנק הוא יחכה לכם באותה נקודה או מקסימום ימסר לתחנת משטרה קרובה.
למעשה תושבי טוקיו נוהגים להשאיר על השולחן במסעדה את הארנק או הטלפון כשהם נגשים להזמין עוד משקה או לשירותים בלי לחשוש שיקחו אותו.
לא יכייסו אתכם, לא ירמו אתכם בעודף. טיילו בנחת ובנעימים.

השתמשו באפליקציה של Google translate במצב מצלמה כדי לתרגם שלטים ותפריטים מיפנית לאנגלית. התרגום לעברית לפעמים מפספס ועדיף להשאר בשפה נפוצה יותר.

אינטרנט

אני רוצה להמליץ על שיטה שאני מתמיד בה ועוזרת לשמור על סוללת הטלפון לאורך היום. יש לה יתרונות וחסרונות, אבל עבורי היא עובדת הכי טוב.
כיום אפשר לרכוש חבילת גלישה (יקרה), להשכיר סים מקומי (מחיר הוגן) או ההתפתחות הטכנולוגית החדשה – eSIM (פתרון זול), לא משנה מה בחרתם, הטלפון עובד באותה שיטה – הוא מקבל אינטרנט דרך אנטנות סלולריות, וצריך לסרוק אותן בלי הפסקה כדי לשמור על רצף גלישה כשאתם מתניידים. כשהטלפון ״מאזין״ ומבצע ״לחיצת יד״ עם אנטנה חדשה במעבר מאיזור לאיזור, הוא משתמש במשאבי סוללה רבים ומרוקן אותה. 

השיטה שלי פשוטה – אני מעביר את הטלפון למצב טיסה, כלומר כופה עליו להפסיק לחפש אנטנות, ופותח את הWifi בלבד. לשם כך אני מסתובב עם ראוטר נייד, שלוקח על עצמו את עבודת הסריקה ומספק לי אינטרנט ללא הגבלה. כך הטלפון כמעט לא מתאמץ, תמיד מחובר ומחזיק מעמד עד הלילה. יתרון נוסף שאני לא מנצל, אל אותו ראוטר אפשר לחבר משפחה שלמה (5-10 אנשים, תלוי במכשיר), במקום לקנות פתרון גלישה לכל אחד בנפרד. החסרון הוא הסרבול שבסחיבה והטענה של מכשיר נוסף. 
זה עובד בשבילי, תבדקו אם מתאים לכם. 

יש הרבה חברות להשכרת ראוטר, אני משכיר דרכם כי הם הכי זולים ומספקים אפילו סוללה ניידת. מזמינים מראש, מבקשים משלוח אל המלון (או איסוף מהשדה). משתמשים, וכשמסיימים מכניסים למעטפה ושמים בתיבת הדואר. יש לי נסיון רב ומצטבר עם אפס תקלות. השוו עם עוד חברות, לפעמים מוצאים דילים ממש זולים.

3/ השאלה הראשונה שעולה – איפה לישון? 

בדרך כלל מחפשים מלון במרכז העיר, אבל הפעם הסיפור שונה.

נתחיל בזה שלטוקיו אין מרכז. טוקיו היא לא עיר במובן שאנחנו מכירים אלא מטרופולין שמזכיר את גוש דן (ומצטופפים בו פי שניים יותר תושבים ממדינת ישראל). היא מחולקת לרבעים שכל אחד הוא יעד ועיר בפני עצמו. היתרון שבזכות מערך התחבורה היעיל, המעבר בניהם קל מאד וכמעט ולא מורגש. 
כל רובע כזה חובק תחנת רכבת מרכזית גדולה ועוד כמה קטנות, והכל מחובר כמו מחילות נמלים. 

כלומר – שנו גישה. אל תחפשו את מרכז העיר כי אין כזה. אל תצמדו בכח אל איזור מסויים כי לא תבלו רק בו. חפשו מלון ליד תחנת רכבת ואז תהיו קרובים להכל. 

אני ממליץ להמנע ממלון צמוד לתחנות הגדולות כמו tokyo station, shibuya או shinjuku, כי אלו איזורים הומים, רועשים, וגם יקרים מאד. מספיק להתרחק משם אל תחנות צדדיות ותרוויחו קרבה למרכז הרובע וגם שקט ונוחות. 

כשאתם מחפשים מלון תסתכלו על הביקורות ובמיוחד על דירוג הlocation שלו. אני סומך על חוכמת ההמונים בהקשר הזה. בנוסף, צרו מסלולי ניווט בגוגל מפס מהמלון שלכם אל כמה ייעדים מרכזיים (לדוגמא אל asakusa ginza, shinjuku). אם במסלול יש רק החלפת קו אחד או מקסימום שניים, ועד חצי שעה למסלול הארוך מבניהם זה מצויין. אתם בנקודה שקל להגיע ממנה אל כל נקודה אחרת בטוקיו. אם קו הרכבת המעגלי Yamanote שמקיף את העיר עובר קרוב אליכם, אתם בכלל במצב טוב.

איזורי שינה בטוחים על קצה המזלג

Shinjuku
האיזור המועדף עלי משיקולי נוחות, בעיקר הרובע Shinjuku sanchome. ממליץ למטיילים בפעם הראשונה.

Shibuya, Harajuku, Ikebukuru
דומים וקרובים ל-shinjuku. גם שם תהיו ממש במרכז העניינים, אבל תשלמו ברעש, בלאגן ומחיר אם תצמדו לתחנה.

Ginza
למי שמוכן לשלם על חוויה נהנתנית ויוקרתית.

Tokyo station, akihabara
רק לצורך הנוחות והמחיר, בעיקר לביקורים קצרים כנקודה בטיול רחב ביפן.

Ueno ,Asakusa
איזור מסורתי ונינוח. יותר זול מהאיזורים החדשים אבל מרוחק מהם כחצי שעת נסיעה.

Roppongi
לחיי לילה. השלימו מידע בעצמכם.

4/ האיזורים (והתחנות) שאני אוהב בטוקיו

כל איזור כזה הוא עולם בפני עצמו, עם אופי וסגנון שייחודים לו. הלב הפועם של כל רובע הוא תמיד סביב תחנת הרכבת המרכזית שנקראת על שמו, וככל שמתרחקים מהנקודה האווירה משתנה ומתמתנת.
השטחים ההומים שסביב התחנות הם יעד מוצדק לביקור בכל איזור ואיזור והם מייצגים את מהות האיזור, אבל כשמרחיבים את הרדיוס אין כבר חשיבות לשיוך האיזורי כי האופי עשוי להשתנות משמעותית. נסו לחשוב על זה כעל תל אביב, מספיק רק לעבור לשכונה סמוכה ואתם כבר במקום אחר. 

אנחנו רגילים לתחום את עצמנו לגבולות של עיר או שכונה בטיולים, אבל הגבולות המוניציפליים של הרבעים בטוקיו חסרי משמעות לתיירים. אל תיצרו מסלולי טיול לפי ״רבעים״, אלא רק לפי הנקודות שסידרתם על המפה ותחנות הרכבת שמחברות בניהן. הניווט מכל נקודה לנקודה קל וחלק, ולא חשוב אם קפצתם בין רבעים או נשארתם באותו אחד, אפילו לא תרגישו את זה. 

לדוגמא, רב שטחה של התחנה הגדולה בטוקיו – shinjuku station נמצא דווקא בעיר אחרת- shibuya. לכם כתיירים זה חסר משמעות ואפילו מבלבל. 

במדריך הזה אני מתעלם מגבולות הרבעים העירוניים ומתייחס רק לאיזורים שמגדירות תחנות הרכבת כנקודות עניין. לעיתים חלק מהדברים שאתאר באיזור מסויים יגלשו אל רובע אחר, אבל זה לא צריך לעניין אתכם. 

בפירוט על האיזורים נשארתי תמציתי מאד, התוכן האמיתי ברמת מסעדות ואטרקציות נמצא במפה אבל השתדלתי לספר על האופי הייחודי של כל אחד כדי לעזור לכם לתכנן ולהבדיל בניהם. במקרים רבים אין צורך ביעדים ספציפים. אחרי שמסיימים לאכול הכי כיף לצאת ולחקור איזור חדש ברגליים ולתת לרחובות להוביל אתכם.

Shinjuku

מרכז פיננסי-ממשלתי גדול. תחנת הרכבת שלו היא התחנה הגדולה והעמוסה בעולם. בכל יום עוברים בה 3.4 מליון אנשים. דמיינו שכל תושבי ירושלים, חיפה, תל אביב וראשל״צ יסעו פעמיים דרך אותה נקודה, הלוך חזור. בטוקיו זה הגיוני. כאוס מאורגן בצורה מופתית. היא בנוייה מאגפים וחלקים שונים כמו שדה תעופה גדול. כמעט בלתי אפשרי שלא ללכת בה לאיבוד, בעיקר כמחליפים קו או כשמחפשים את אחת מ200 היציאות לברוח אל הרחוב. זכרו את טיפ הטמבל מוד, זו הדרך הבטוחה לצלוח אותה. 

התחנה חוצה את הרובע לשניים. החלק המערבי הוא עיר של בנייני ממשלה ועסקים, אין הרבה מה לעשות שם מלבד האיזורים שקרובים לתחנה עצמה ומכילים מסעדות, חנויות ואיזורי התפרקות לעובדים אפורי היום. לדעתי לא כדאי לקחת מלון בחלקים המרוחקים מערבה כי האיזור שומם בלילה. החלק המזרחי מוקדש לבילויים של ילדים גדולים, אוכל, קראוקה, חיי לילה, כלבואים מפוארים וקניות. בסטייל אבל לא יוהרה מוגזמת. אני אוהב לישון שם. יש לי מלון קבוע צמוד לתחנת Shinjuku sanchome (״הרובע השלישי של שינג׳וקו״), והאיזור שלה מוצלח מאד. 

בערב נדלקים אורות הניאון של השדירה הראשית והחגיגה מתחילה בכל יום מחדש. 
זה איזור מצויין להתמקם ולצאת ממנו לשאר הרבעים בעיר. 

אטרקציות

 Isetan depachika
יש מתחמים דומים בטוקיו אבל זה האהוב עלי. קומת המרתף של כלבו isetan (המרשים בעצמו) היא יריד אוכל משוגע. מבחר מעדנים מוכנים ועד אריזות שי יפייפיות. הכל מוגש כמו תכשיטים יפים, יוקרתי ולא יקר מדי. נקודת חובה לשוטטות אפילו אם לא מתכוונים לקנות דבר. לא צריך להיות פודיז כדי להנות מהמראות, אל תפספסו אותה גם אם התיאור נשמע לכם כמו סופרמרקט. זו גם נקודה טובה לחזור עם מתנות מיוחדות. ראו המלצות בסוף המדריך.

Omoide Yokocho
סמטת הזכרונות, או סמטת השתן בפי המקומיים למרות שהיא נקייה מאד. מתחת לגשר הירוק המסיבי שמוביל אל התחנה. שתי סמטאות קטנות, מלאות בברים פצפונים וצפופים שאנשי עסקים ופועלים סוגרים בהם יום עבודה על שיפודים ובירה. כשיורד הערב ונדלקות המנורות זו חוויה נהדרת לצפייה וצילום. אם יש מקום פנוי נסו להשתלב, צפוייה לכם חוויה ייחודית. בשנים האחרונות הפכה לתיירותית מאד ולטעמי הקסם האותנטי נפגע, אבל היא עדיין נאמנה לאופייה, ותהיה לכם מזכרת מערב בלתי נשכח.

Golden gai
מתחם של 6 סמטאות צרות עם ברים פצפוניים שמתמקדים יותר במשקאות מאשר באוכל, חלקם כל כך קטנים שיש בהם מקום ל5 אנשים כולל הברמן . הברים מיועדים ללקוחות יפנים קבועים בדרך כלל, אבל בנימוס רב ובשעה שהמקום ריק יחסית תוכלו לנסות להתקבל. שימו לב שכמו מקומות רבים יש כנראה cover charge גם אם זה לא מצויין. פרטים עליו בפרק 6.

 kabukichu
איזור החלונות האדומים בצפון מזרח הרובע, קרוב מאד לתחנת הרכבת. אני ממליץ להמנע ממנו בשעות הערב, ובעיקר לא לקחת מלון בשטח שלו. אין שום דבר מסוכן, זה פשוט סליזי ולא נעים. 
אל תפספסו את פסל ראש הגודזילה העצום על אחד הבניינים, שאפשר לראות בקלות מהרחוב הראשי.

Tokyo Metropolitan Government Building
תצפית נהדרת על העיר מגג בניין העירייה בצד המערבי. הכניסה בחינם, והנוף יפה בכל שעה, יום, שקיעה ולילה. שני מגדלים עולים מהבניין, צפוני ודרומי. התצפית בקומה 45. הדרומי סגור ביום שלישי הראשון והשלישי של החודש, והצפוני ביום שני השני והראשון של החודש. מבלבל? תקראו שוב. הדרומי עדיף כי בצפוני השטח לתצפית קטן יותר. 

Shinjuku Gyoen
פארק יפה בלב העיר ומפלט כשצריך לשרוף שעות מתות. יש בו בריכות עם גשרים וגנים יפנים, מתחמי צמחיה שונים, מסלולי הליכה וכמה מבנים מסורתיים. הפארק שונה מאד בכל עונת שנה (זו למשל אחת הנקודות הטובות לחזות בסאקורה), והוא מקום נהדר לראות איך היפנים מתייחסים לטבע וכופים עליו סגנון עיצוב. שימו לב לשעות פתיחה ומחיר (500 יין, תשלום רק בכרטיס רכבת)
מידע ותמונות

Shin okubo
תחנה אחת צפונית משינג׳וקו (לגמרי מרחק הליכה) שהיא עיר קוריאנית קטנה. המתחם שמסביב לתחנה מאכלס עסקים קוריאנים רבים, ובעיקר מסעדות, שווקים, מוזיקה, הופעות ותרבות קוריאנית. 

מידע נוסף – לינק, לינק, לינק, לינק

Harajuku

רובע הצעירים. רועש, צפוף, גס ומעצבן. פעם תיארו אותו במילה תוסס. 
תחנת הרכבת היא נקודת המוצא ללב הפועם שלו. לצערי עוצבה מחדש בשנים האחרונות והמראה הכפרי הוחלף בבניין בטון וזכוכית. המרכז שורץ בבני נוער צבעוניים שמחזיקים את הטלפון בזוית שאתם מדמינים, חנויות טראש, מסעדות זולות, וחנויות אופנה ואקססוריז מגניבות. מקום מדהים מבחינה אנתרופולוגית, וכמובן נקודת חובה לכל מי שמחזיקה בחשבון אינסטגרם עם נטייה לויזואלים ורודים ומתיקות מוגזמת.
ככל שמתרחקים מזרחה ממוקד הרעש האיזור והקהל מתבגרים יחדיו, עד שמגיעים אל שכונות מגורים נעימות, מתחמי בוטיקים, מסעדות מוקפדות ושיק כללי. אי אפשר לתחום את אגפיה השונים של Harajuku תחת הגדרה אחת. זה איזור נפלא שכדאי לחקור ברגליים. 

אטרקציות 

רחוב takeshita
רחוב קצר אבל מייצג בתור העורק הראשי של המתחם שקרוב לתחנה. הוא יוצא ממש מהתחנה עצמה. שם נולדים טרנדים אופנתיים ואוכל טראשי שאין כדוגמתו. המקום הכי קאוואי על כדור הארץ, ואם זה אומר לכם משהו אז בוודאי כבר שמעתם עליו.
בין החנויות המטופשות תמצאו מאכלי רחוב מערביים מגוחחים כמו שערות סבתא שנראות כמו קקי של חד קרן, קרפים צרפתיים בכל מילוי אפשרי, או צ׳יפס תפוחי אדמה טבול בשוקולד. בסופי שבוע העומס רב, לעומת זאת בשעות הבוקר של ימי השבוע הוא שומם. לא צריך להיות קהל צרכני של השיט הזה כדי להנות מתיירות אנתרופולוגית לשם המדע בחציית הרחוב. בואו סבלנים ופתוחים. 

Daiso Harajuku
ברחוב takeshita, הסניף הכי גדול של הרשת בסגנון ״הכל בדולר״, אבל אפילו זול יותר – 100 יין. תמצאו שם דברים מפתיעים שלא תאמינו שנמכרים בפחות מ3 שקלים.

omotesando
שדרת קניות רחבה ונעימה שמשובצת באין ספור חנויות מותגי עילית פופולריים ביפן. לא רק לחובבי אופנה אלא גם אדריכלות, כי קשה שלא להתפעל מהמבנים הייחודיים וההשקעה בעיצוב חנויות הדגל של הרשתות שבחרו להתמקדם על השדרה הנחשבת. אני מציע להתחיל מנקודת המוצא המערבית – תחנת Meiji-jingumae וללכת מזרחה. ככל שמתקדמים לכיוון Aoyama, העסקים נעשים בוגרים ויקרים יותר. 
שימו לב לכניסת המראות המרשימה של Tokyu Plaza Omotesando Harajuku, נקודת צילום נהדרת.

חנות הצעצועים kiddy land היא אטרקציה מהנה לילדים ומבוגרים בצד הדרומי של השדרה. בחנות בעלת 5 קומות תוכלו למצוא מבחר צעצועים של מותגי פופ יפניים, אבל לטעמי עם השנים הפכה לקוסמופוליטית ואיבדה את הייחודיות היפנית.

Kiddy land היא נקודת ציון חשובה (מעבר לזה שהחל ממנה השדרה מתחילה להיות מעניינת), כי בנקודה הזו, משני צידי השדרה (ובעיקר בצד הצפוני) יש מתחמי רחובות צרים, יפים, מתוקים של בוטיקים וחנויות טרנדיות. בדגש על נעלים ואופנה. כדאי מאד להקדיש זמן לשוטט בכל אחד מהם בנפרד, וללכת לאיבוד בסמטאות היפות, לשבת בבתי הקפה הנעימים ולגלות את טוקיו הרגועה, רק כמה בלוקים מהתחנה ההומה. 

Cat street
רחוב צדדי ונחבא שמחבר בהליכה לא ארוכה את Harajuku אל Shibuya. זו לא אטרקציה יוצאת דופן אבל עוד מסלול הליכה שמשקף את אופי האיזור, ואם בוחרים להתנייד רגלית בין השניים כדאי לעשות זאת לפחות פעם אחת דרכו. הציצו בחנות RAGTAG – בה קורבנות אופנה נפטרים מפרטי לבוש מוגזמים. טווח המחירים מגוון מאד.  *אזהרה אינו מכיל חתולים.

פארק yoyogi
פארק גדול ונעים, בעיקר לפיקניקים וספורט. יש בו מקדש מרשים ושטחים פתוחים, נעים להסתובב.

Shibuya

איזור תרבות עצום, לב הבילוי והנהנתות הצעיר של העיר, ולדעתי ליבה של טוקיו עצמה. היציאה מהתחנה בפעם הראשונה היא שוק של ממש. כמו טיימססקוור על סטירואידים. תתמסרו אליו ואל תאיצו בעצמכם. היא נפתחת כמו כוכב אל רחובות עמוסים בכל מה שאפשר לדמיין, ואין שום דרך לוגית להכיל את הכל. 

Shibuya צפופה, רועשת, דחוסה, ומטורללת כמו הדימוי שיש לנו מטוקיו בראש. יש אנשים שמקבלים שיתוק מהעושר הזה. עדיף להגיע אליה בערב כדי להנות מהמופע המשוגע כשהאורות נדלקים והעיר הופכת לקרנבל עצום ומהפנט.

תחנת Shibuya היא כאב ראש גדול. היא לא גדולה כמו תחנת Shinjuku, אבל בנויה בצורה מבלבלת כשהורחבה בשיטת טלאים במשך השנים. אני תמיד הולך שם לאיבוד, אז אם אתם צריכים להגיע לנקודה מסויימת ועוברים דרכה, קחו מקדם זמנים גדול.

אטרקציות

מעבר החצייה הגדול בעולם שמול התחנה הוא נקודת המרכז. נחיל אנשים עובר בו בכל רגע, בהצלבה זה מול זה, בסדר מופתי ושקט לא יאמן.

Hachiko

פסל הכלב ממש ביציאה הראשית שגם קרויה על שמו, ומאחוריו סיפור מרגש במיוחד. האצ׳יקו ליווה את בעליו בכל יום אל תחנת שיבויה וחיכה לו שם עד שיחזור מהעבודה. יום אחד הבעלים מת במפתיע ולא חזר, אבל הכלב נשאר לחכות שנים רבות באותה נקודה עד יום מותו. עובדי התחנה והעוברים והשבים טיפלו בו, וכשמת ערכו לו לוויה מרגשת והקימו את פסל לזכרו. יש גם סרט סוחט דמעות. האצ׳יקו מסמל עבור היפנים את ערך הנאמנות, ואפילו קראנו לכלב שלנו על שמו. בכל ביקור אני קופץ להגיד שלום.

בעבר זו היתה נקודת מפגש של צעירי העיר, אבל התיירים שעומדים בהמוניהם בתור כדי להצטלם עם הפסל הרחיקו את התושבים. 

Nonbei Yokocho – סימטאה מלאה איזקאיות מזעריות. היא צמודה למתחם איזקיות חדש שנבנה אז לא להתבלבל.

קשה להגדיר רחוב ראשי למרכז Shibuya, כי מעבר החציה הגדול הוא נקודת מפגש למספר רחובות שמתפצלים ממנו לכל עבר כמו כוכב, וכל אחד מהם יוליך אתכם להרפתקאה אחרת, אבל Center Gai הוא כנראה הגדול שבניהם. רחוב עמוס בחנויות ומסעדות מכל סוג. רשתות אופנה, משחקי וידאו וכל מה שמספק ומעניין את הצעירים היפנים. 

Love Hotel Hill
איזור מוזר ומעניין ממערב לתחנה. גבעה ועליה מקבץ גדול של מלונות אהבה ששוכרים לפי שעה. דבר מקובל ונפוץ ביפן בה המשפחה כולה גרה בדירה קטנה וצפופה. 

109
בניין עגול וצר בו 10 קומות שהוא אייקון של הרובע. תוכלו לזהות אותו בקלות ממעבר החצייה. הבניין מכיל כמאה דוכנים אקססוריז ואופנה לנשים. השם שלו מעניין, הוא שייך לחברת Tokyu, ואפשר לקרוא את המספרים כ 10 ו 9 כ- to-kyu ביפנית.

Shibuya Scramble Square
בניין חדש והגבוה ביותר ברובע. יש בו חנויות ומסעדות, אבל מגיעים למטרה אחת – המדרגות הנעות שצמודות לדופן הבניין השקופה, והתצפית הבלתי נשכחת על העיר מהן. חפשו בגוגל. 

Ikebukuro

רובע עצום לבילוי וקניות. הוא מזכיר את השילוב שבין shibuya ל akihabara, אבל בניגוד לאקיהאברה, מיועד גם לקהל הגיקי הנשי, בעיקר במתחמים שמצפון לקומפלקס Sunshine City. תמצאו כאן מתחם פוקימון, קפה עם פינגווינים אמיתיים או קפה ינשופים ומסעדת קונספט של אליס בממלכת הקסמים. הכל מטופש ומרתק בו זמנית.
האיזור הוא גם בית למסעדות מוזלות רבות שמתחרות על תשומת לב ההמון, ויש בו נציגות גדולה לאוכל קוריאני מגוון. איזור מצויין למצוא בו מלון מוזל ולהנות משפע של דברים לעשות ממש מתחת לאף, וכיף להסתובב ולחקור אותו ברגלים.

אטרקציות

Sunshine City
מתחם שהוא ״עיר בתוך עיר״, ובמרכזו גורד שחקים ענק. המתחם מכיל חנויות, מסעדו, אקווריום, פלנטריום, מוזיאון, פארקי שעשועים מקוריים, מלון ומשרדים. בראש המגדל בן ה240 מטרים יש תצפית יפה, אבל נכון לעכשיו סגורה לקהל וצפוייה להפתח רק באפריל 2023.

Namja Town
פארק שעשועים קטן ומקורה של חברת Namco, האחראית על מגוון מותגי משחקי מחשב כמו פקמן.

Asakusa

איזור עם וויב מסורתי שמזכיר את קיוטו. השוטטות בו מרגישה לעיתים כמו סצינה מסרט תקופתי. דרך הסמטאות והרחובות הראשיים תקבלו הצצה על יפן האורבנית שסרבה להתעדכן. תוכלו לפגוש נשים מבוגרות בקימונו, בתי תה וממתקים נוסטלגיים, חנויות עם חזיתות עץ ישן, מקדשים, גנים וכמה איזורי בילוי ישנים שאיבדו את זוהרם. זה המקום לחפש מסעדה יפנית מסורתית וגם לשלם בהתאם.
בעבר הרחוק היה מרכז העיר הבוהמי והתרבותי. באופן הדרגתי מוקדי העניין עברו מערבה אבל האיזור ידע להתיישן בכבוד ולשמור על הקסם הנוסטלגי. עם זאת, לאחרונה הפך לתיירותי מאד, ומן הסתם צמחו בו מלכודות תיירים כמו נהגי ריקשה, טקסי תה מזורזים וסטודיו לצילום עם קימונו.

אטרקציות

Sensō-ji
המקדש המפורסם בטוקיו. אפשר לוותר עליו אם הייתם בקיוטו, אבל הוא נקודת ציון חשובה על המפה. 
Nakamise, הרחוב שמוביל אל המקדש מלא בדוכני חטיפים מסורתים ומזכרות כמו צ׳ופסטיקס, מניפות ותה ירוק, והוא נמשך עד השער המפורסם kaminarimon, שגם הוא נקודת מפגש פופולרית ועוד נקודה אייקונית לצאת ממנה לסיורים ברובע. 

בפעם הראשונה בטוקיו אני ממליץ לעשות את המסלול שמחבר בין השניים, אבל להשתמש בו דווקא כנקודת מוצא, כי ברגע שנפלטים אל הרחובות הצדדים מגלים את האיזורים האותנטיים, לעיתים במרחק סמטה אחת. 

Asakusa Culture Tourist Information Center
מתחם מידע לתיירים בבניין עם מבנה אדריכלי מיוחד בן 8 קומות. מהקומה העליונה תצפית על הרחוב שמוביל אל המקדש.

Asakusa Underground Street
לחובבי הג׳אנר. אחד מהרחובות התת קרקעיים הישנים ביפן, קטן מאד אך מרתק ומזכיר סיורים בתחנה המרכזית בתל אביב. דולף, מתפורר ומוזר מאד. אני אוהב לצלם שם.

Kappabashi
המכה של עולם המטבח. אין דרך הגיונית לתאר את העושר והמבחר של מה שמציע הרחוב הזה, ותזדקקו לשעות רבות, סבלנות וכמובן מקום בתיק כדי לצלוח אותו.
יש כאן כל פריט שאפשר לחשוב עליו בהקשר של בישול והגשה, ולא מעט חנויות מתמחות כמו אחת לחותכני עוגיות בת 3 קומות(!), חנות למקלות אכילה, חנות לכלים מגולפים מעץ, חנות לדגמי שעווה ריאליסטים ועד חנות לקעריות מאצ׳ה במחיר מופרז. 
רוב העסקים סגורים בימי ראשון. החנויות מסודרות משני צדי הכביש אז לצורך הייעול אל תעשו זיגזג אלא לכו לאורכו של צד אחד וחזרו את השני. לדעתי צריך לפנות לפחות 3-4 שעות כדי להספיק לעבור על הכל.  
טיפ של אלופים – איפה שהוא על הרחוב יש חברת משלוחים. הגעתי אליה עם כל מה שקניתי, ובתשלום קטן מאד הם שלחו הכל למלון שלי וחסכו לי סחיבה מעצבנת להמשך היום. 
טיפ נוסף – על רכישה גדולה אפשר לקבל tax free. חפשו את הדוכן
מידע נוסף – לינק

ueno

איזור שמפורסם בפארק הגדול שמאכלס כמה מהמוזיאונים החשובים ביפן (כמו המוזיאון הלאומי למדע וטבע, המוזיאון הלאומי של טוקיו ומוזיאון מטרופולין טוקיו לאמנות). את גן חיות הראשון בטוקיו, בריכה אקולוגית ועוד, לשוחרי הז׳אנר. לפארק יש מה להציע בכל עונות השנה. בתקופת הסאקורה הוא אחת הנקודות החשובות והעמוסות בטוקיו לפיקניק תחת העצים שנראים כמו עננים ורודים, בסתיו הנוף מתחלף לשלכת מרהיבה והכל נצבע בחלודה. בקיץ הפוקוס עובר אל בריכת shinobazu ומאות יפנים שמצטופפים סביבה בתנוחות חמודות כדי ללכוד חבצלות מים או ברווזים במצלמה קומפקטית עם עדשות ענק.
גם המוזיאונים מרשימים, אבל המכלול, כסך חוויות ברור מאד ומציע תוכן תרבותי מנותק מההוויה האורבנית. מי שאוהב את הקטגוריה ימצא הרבה לראות ולעשות, אבל למרות המחירים הנוחים לא הייתי ממליץ להתמקדם כאן אלא רק לבקר, כי המרחק מהשאר (איזור חצי שעת נסיעה) הופך אותו לפחות אידיאלי לטיול ארוך בטוקיו.

אטרקציות

המוזיאונים

Tokyo National Museum,
National Museum for Western Art
Tokyo Metropolitan Art Museum
National Science Museum

שוק ameyoko
שוק דוכני מזון, ממתקים ואוכל רחוב באווירה מעט רועשת ועצבנית. לא שוק הכרמל, אבל פחות יפני משאר השווקים. חלק מהחנויות סגורות בימי רביעי.

Yamashiro-ya
חנות צעצועים יפניים. לאחרונה חנות הצעצועים kiddy land ב harajuku הפכה תיירותית והחליפה חלק גדול מהתצוגה למותגים בינלאומיים, אבל זו נשארה מקומית יותר. 

Ginza

רובע היוקרה והשופוני. כיכר המדינה של טוקיו, אבל עם כל הטקס. הרחובות הראשיים מזכירים את השדרה החמישית במנהטן, עם רכבי הפאר השחורים ואנשי עסקים המחוייטים שמתהלכים בנינוחות. לא משנה מה אתם לובשים, תמיד תרגישו שם קבצנים זרים. 

אפשר למצוא כאן כל מותג יוקרה, בחנויות ועל הכביש. זה המקום לרכוש דברים נוצצים, להנהנן בראש מול איורים אבסטרקטים בגלריות נחשבות ולאכול במסעדות פאר שיעלו כמו לילה במלון מוגזם. אישית אני לא מטייל בגינזה אלא אם אני בדרך לנקודה ספציפית או לאחת המסעדות המצויינות ברובע. למרות שהמקום אותנטי ומייצג חלק חשוב מהתרבות העילית ביפן, אני לא מתחבר לאווירה היוקרתית ומעדיף חוויות מחוספסות יותר. מי שבוחר לישון שם יהנה ממלונות ושירות ברמה הגבוהה ביותר. 

למותגים החשובים יש נציגות ברחוב, אבל מרכזי הקניות היוקרתיים מפורסמים בפני עצמם. חפשו את Ginza6 מתחם הקניות החדש ועמוס במותגים הנחשבים בעולם. דומים לו הכלבואים Wako ו Mitsukoshi, Matsuya Ginza. אל תדלגו גם על Itoya, חנות כלי כתיבה שנפרשת על בניין שלם.

Tokyo Station

התחנה המרכזית של טוקיו היא לא הגדולה ביותר, אבל בהחלט האב מרכזי לנסיעות בין עירוניות ברכבות שינקנסן המהירות. נוח אם באתם לביקור קצר בדרך מ או אל יעד אחר.
האיזור מלא במרכזי עסקים, בנקים, משרדים וכמובן מוסדות אוכל שתומכים בהם. סמוך לתחנה נמצא הארמון הקיסרי, שיש שיחשיבו אותו כמרכז טוקיו ואפילו מרכז יפן. כל אלו הופכים את הרובע לכבד מדי לטעמי, ואני בקושי מגיע. יש הרבה לאן לצאת בערב עם מתחמי אוכל ואיזקאיות, אבל לטעמי חסר נשמה וחספוס.

התחנה עצמה מעבר להיותה מבנה יפה מכילה כמה אטרקציות. נכון, נשמע לנו מוזר ללכת לבקר תחנה, אבל ככה זה עובד ביפן. במרתף שלה תמצאו כמה מתחמים –

Tokyo Character Street
רצף חנויות שמתמחות בדמויות יפניות או מערביות שהפכו לפופולריות ביפן
מידע – לינק לינק לינק

Kitchen Street
אל תגיעו לזה במיוחד, אבל כאן תמצאו אסופת מסעדות טובות.
מידע – לינק

Tokyo Ramen Street
אותו הדבר, אבל רק עם ראמן. בחיי.
מידע – לינק, לינק, לינק, לינק

odaiba

אי מלאכותי מפסולת של אתרי בנייה, עצום באופן בלי נתפס, שבעבר היה בית כלא והיום מכיל מגוון אטרקציות לבילוי משפחתי. גלגל ענק (כשנבנה היה הגדול בעולם), מוזיאונים, קניונים, JOYPOLIS – פארק שעשועים מקורה, מוזיאון לחדשנות ומדע לילדים, Spocha – מתחם ספורט מקורה למשחקי גולף, באולינג ועוד, פסל בגודל אמיתי של רובוט עצום מסדרה מצויירת משנות ה70, חוף ים מטופח, העתק קטן של פסל החירות שגם הוא התקבל במתנה מצרפת, איך היא אוהבת לשחזר מתנות זאתי, ואת בניין השידור של fujiTV עם אייקון הכדור התלוי. 
לא תמצאו כאן שום דבר מסורתי כי הכל חדש, האי הוא מתחם בילוי ולא מגורים. יש הרבה מה לעשות שם, בעיקר למשפחות וצעירים, ואפשר להתנייד רגלית, אבל צריך לתכנן מראש כדי לא ללכת לאיבוד. לטעמי די פלסטיקי. 

הנסיעה אל האי בפני עצמה היא אטרציה נהדרת, ברכבת מונורייל ללא נהג שנוסעת במסלול מרהיב בין בניינים, חוצה את הים ומסיימת בלופ מעגלי. תנו לאנשים לעקוף אתכם בתור כדי לתפוס מקומות בשורה הראשונה של הקרון הקדמי ברכבת הבאה. לא תצטערו על זה ויהיה לכם וידאו משגע. 

בגלל הריחוק מטוקיו עצמה, ומכל נקודה אחרת, מזהיר לא לקחת שם מלון אלא רק לבקר. 

אטרקציות

Team lab
מוזיאון אינטראקטיבי שבו טובעים במשחקי אורות, מראות ושיבושי מימד. בלי לעשות ספויילרים, זה מרתק. תזמינו כרטיסים מראש. 

Gundam
לא צריך להיות גיק יפני שעוקב אחרי סדרת המנגה כדי להתלהב ממייצג מציאותי של הרובוט המפורסם בגודל האמיתי של בניין בן 5 קומות.
הפסל המרשים מושך אליו עוד ועוד מעריצים, ולמרות שתכננו להעביר אותו למקום אחר, משבר הקורונה דחה את הקץ לעד סוף מרץ 2023, ויש סיכוי שידחה פעם נוספת בעקבות גל התיירים החדש.

Unko – מוזיאון הקקי
כן.
מידע נוסף – לינק

Akihabara

Akiba בלשון המקומיים. מנורת הניאון של העיר שמושכת אליה גיקים כמו יתושים. רובע שלם של קניונים לאלקטרוניקה, גאדג׳טים, משחקי וידאו ומנגה. התוכן האין סופי מספק את כל עולמם התרבותי של טינאייג׳רים בני 14-60.
סצינות משחקי תפקידים, מנגה ואנימה, גיימינג וקוספליי של כל אלו, יצרו תרבות בילוי אלטרנטיביות כמו מייד קפה, פורנו מאוייר, מסעדות קונספט וחדרי צפיה בסרטים מצויירים. הרובע הרבה יותר קריפי ומוזר משאפשר לדמיין, וככל שנוברים בו יותר מגלים תתי שכבות הזויות. זה מרתק בעיניי. רב מוקדי העניין פזורים סביב לתחנה ובעיקר ממערב אליה. 

אטרקציות

בניין Mandarake. לא שהוא היחיד, אבל אחד המפורסמים שברובע. מתחם בין 8 קומות שמוקדש לבובות אספנים, תחפושות, משחקי וינטאג׳, משחקי וידאו, קלפים וכמובן מנגה. 

Super Potato
בניגוד לחנויות הרובע שמתחרות על החידושים הטכנולוגים, החנות הזו מוקדשת למשחקי רטרו. 

Yodobashi Akiba
עוד קניון רב קומות עם התמחות במוצרים דיגיטלים. אולי תחזרו משם עם אסלה יפנית או סיר אורז? שימו לב לקנות תקע חשמלי מתאים.

זה כמובן רק מדגם קטן של הקניונים. כאן תמצאו רשימה ומפה של המקומות החשובים

Maid cafe 
בתי קפה ייחודים שמיועדים לגברים, בהן המלצריות לבושות כמו משרתות צרפתיות, ומעניקות חווית אירוח שנעה בין המטופש לחמוד, החל מלקרוא ללקוח ״מאסטר״ ועד ציור של לבבות על האוכל המוגש בתנועות ריקוד מוגזמות. נשמעת כמו חוויה תיירותית אבל היא מיועדת דווקא לקהל המקומי. מה שלא מוריד מרמת הגיחוך. לא הייתי, לשיקולכם. יש גירסה הפוכה בה מלצרים זכרים שנראים כמו כוכבי פופ משרתים מעריצות עם עיניים נוצצות.

שימו לב שאת ההזמנה מקבלים בדרך כלל כפלאייר ברחוב, ואם לא קיבלתם אתם לא מתאימים (פשוט לא יפנים). בפנים אסור בשום אופן לצלם את המלצרים, אבל תוכלו לקנות תמונת פולורוייד עם המארחת שיצלם עבורכם איש צוות. 

Chuo-dori
ביום ראשון הרחוב הראשי נסגר והופך למדרחוב, והOtaku זוחלים לרחובות כמו זומבים במסע הציד שלהם בין חנויות המנגה.

קריאה נוספת – לינק, לינק

Shimokitazawa

שכונה היפסטרית טרדנטית סטייל פלורנטין. מרוחקת רק כמה תחנות מההמולה של שינג׳וקו ושיבויה, אבל מתנהלת באטמוספירה משלה. חנויות וינטאג׳, בוטיקים, בתי קפה ונינוחות כללית. בערב יש כמה איזקאיות חברותיות. נבחרה לא מזמן ע״י timeout לאחת מ10 השכונות ה״מגניבות״ בעולם 

לאחרונה עברה תהליך שיפוץ משמעותי, אבל מבנה הסמטאות הקטנות עזרו לשמור על אופי המקום ולמנוע מהבנייה להגדיר אותו מחדש. היא מנומנמת בבוקר, ומתעוררת לקראת הערב. מלאה בברים קטנים, מתחמי יד שניה עם וויב רטרו אמריקאי, הופעות רחוב רנדומליות ואווירה משוחררת. עסקים רבים סוגרים כאן בימי שלישי. 

קרוב לתחנה נמצא הסופרמרקט האהוב עלי Ozeki שכל ביקור בו סוחט ממני דמעות קנאה. אל תפספסו גם את הקומה השניה. זה המקום להצטייד במבחר תבלינים ורטבים יפנים שאין להשיג בארץ.

אל תפספסו גם את ה Donki עם קומת החטיפים, ואת חנות הטירלול Village Vanguard.

למרות השיק, אני לא ממליץ לישון בה, כיוון שההתניידות אליה וממנה פחות נוחה. זה יעד נפלא להעביר בו יום של קניות ושוטטות וסגירתו באיזקאיה חברותית, אבל לא נקודת מוצא לשאר העיר. 

Nakameguro

המרחק מ Shibuya קטן, אבל הפער בין השניים גדול. Nakameguro היא שכונת מגורים מלאת קסם לאורכו של נהר Meguro השליו. כאן מורידים קצב ומקבלים הצצה לחיים הטובים והמודרנים במרכז העיר. טיול לאורכו של הנהר נעים בכל עונות השנה והחוויה מתעצמת בפריחת עצי הסאקורה באביב כשגדות הנהר נעטפות בורוד פסטורלי. הרחובות הקטנים שמתפצלים ממנו מובילים אל סבך סמטאות עם חנויות אופנה, גלריות, ספרים, קפה ומסעדות. כיף ללכת בהם לאיבוד. 
יש שם אפילו סניף סטארבקס בעיצוב יוצא דופן שלא תשמעו את זה ממני הרבה, אבל כדאי מאד לבקר בו. 

אין אטרקציות גדולות אבל המכלול כולו מצדיק הגעה. זהו איזור לא גדול שנעים לחקור דרך הרגליים ובישיבה בטלנית בבתי הקפה השיקים ולהרגיש ליום אחד יפני בורגני ונהנתן. 
השכונה סמוכה לשתי שכונות נוספות, Daikanyama, הדומה לה אך מעט יותר אפסקייל ממנה, ו Ebisu, שכונת מגורים עם מסעדות נהדרות. בשתי האחרון פחות מעניין לשוטט כך סתם, אבל ב Nakameguro זה ממש מוצדק.

 Nakameguro Koukashita
מתחם מסעדות, בתי קפה וחנות ספרים ומגזינים נפלאה תחת פסי הרכבת. 

Meguro Ginza Shotengai
רחוב קניות נחמד מדרום מערב לתחנה. 

המלצות ומידע נוסף – לינק, לינק

Roppongi

איזור בילוי עם מסעדות, גלריות, ברים ובתי קפה, אבל ידוע בעיקר בתור רובע חיי הלילה הנהנתני והמפוקפק של העיר. הוויב יותר קוסמופוליטי ואמיד. לא מתחומי העניין שלי כך שלא אוכל להמליץ נקודתית, אבל מי שמחפש מועדונים זה היעד. השלימו את המידע בעצמכם. מידע נוסף

אטרקציות

מוזיאון Mori
מוזיאון נחשב עם תערוכות מתחלפות, ופסל עכביש אייקוני ברחבת הכניסה.
המוזיאון נמצא בבניין העצום Roppongi Hills שמכיל אטרקציות בפני עצמו, אבל לדעתי מיותר לבזבז זמן יקר בתוך קניון, גדול ככל שיהיה.
מתחם בניינים יריב ודומה נקרא MidTown. שניהם נמנים בין האטרקציות של הרובע, אבל בזבוז זמן לטעמי.

National Art Center
מוזיאון גדול וחשוב עם תערוכות מתחלפות, בעיקר אומנות מודרנית. הבניין עצמו מרהיב מבפנים.

שכונות נוספות

עוד כמה איזורים שהם קטנים יותר או פחות מרכזיים, אבל חשוב להזכיר גם אותם למי שרוצה לחוות מימדים נוספים של טוקיו.

Jiyugaoka

שכונה שיקית יוקרתית ונעימה שטוקיואים רבים חולמים לגור בה. יש בה אוסף נדיר של חנויות עיצוב ולייפסטייל, כלי בית, חנויות לבעלי חיים, חנויות קפה ותה ומותרות אחרות. בית התה Kosoan הוא מקום קסום ואי של שקט שמצדיק בפני עצמו נסיעה עד לשכונה. אל תפספסו גם את הגשרון הקטן שנמצא ממש ממול.
Today's special ו Timeless comfort הן שתי חנויות עיצוב וכלי בית נהדרות שישלימו לכם את הביקור.

Yanaka ginza

שכונה קטנה עם אווירה פרברית ושונה מגורדי השחקים שמקיפים אותה. האטרקציה העקרית היא רחוב ראשי עם קונספט מעניין – חתולים. חנויות רבות מוכרות מוצרים בהשראת חתולים, בצורת חתולים, עבור חתולים, ועבור אלו שאוהבים אותם.  בסוף השכונה בית קברות קטן ומרשים שבתקופת הסאקורה הופך למסלול טיול בפני עצמו. 

הביקור האחרון ב2023 העציב אותי. זה אחד המקומות שפגיעת הקורונה באמת הורגשה על פני השטח. עסקים רבים נסגרו, מוסדות הוחלפו בחנויות מודרניות או רשתות עמידות והאופי האותנטי הופר. אני עדיין ממליץ לטייל שם כדי להפיח רוח חיים בשכונה שאהבתי. בכל זאת נשארה נשמה במקום.
הכניסה היא דרך גרם המדרגות המזרחי, מהכיוון של תחנת Nippori. 

Tsukiji

שוק הדגים המפורסם שכן כאן ועבר לאיזור אחר, אבל מתחם מסעדות השוק נותר במקום. זה לא שאין סושי טוב יותר בטוקיו, אבל המתחם הספציפי מגיע עם האווירה הנכונה. כיום כבר תיירותי מאד אבל עדיין אפשר למצוא פנינות שסרבו לנדוד כמו מסעדות סושי קטנות, מעדניות יפניות, מדגים מיובשים ועד חמוצים. צדפות צלויות על הגריל, שיפוד חביתה מתוקה, ועד תבשיל בקר שאנשים קמים מוקדם בבוקר כדי לתפוס תור אליו. שימו לב לשעות הפתיחה, חלק גדול מהמקומות נפתח עוד לפני הזריחה ונסגר בצהרים.

Jimbocho

איזור לאוהבי ספרים וקארי, לא בהכרח בסדר הזה. השכונה מלאה בחנויות ספרים מכל סוג. חדשים, יד שניה, מגזינים וחנויות קונספט. בין היתר אפשר למצוא גם חנויות לציוד משרדי, אומנות וצילום. הרוב המוחלט של התוכן המודפס כמובן ביפנית, אבל יש גם נציגות באנגלית, ואת רוב החנויות עם תצוגת הספרים תמצאו בצד הדרומי של רחוב Yasukuni-dori, כדי להגן על הספרים מהשמש. 
שימו לב לעיצוב התחנה עצמה. הקירות חופו באריחים כחולים-חומים שמדמים ספריית אין סופית. 
מידע נוסף – לינק, לינק

Sugamo

שכונת מגורים מנומנמת לקהל מבוגר שמתעוררת לחיים בימים שמסתיימים ב4 – 4,14,24 לכל חודש. הרחוב הראשי הופך למדרחוב ומתמלא דוכנים מסורתיים מסוגים שונים. מאומן שמגלף כלי במבוק לניקוי אוזניים, דרך צרצרים בסויה מתוקה שקונים לפי משקל, תה נחשים מיובשים, קרביים מומלחים של דיונון (אל תנסו את זה), מגלי עתידות, אמאזקה חם ועד חנויות שמוכרות רק תחתונים אדומים או מכון בריאות שקובר אתכם בחול חם. תענוג. באותם ימי פעילות זקנות העיר ממלאות את הרחוב, והמולת הקניות סביב המעדנים והמוזרויות המקומיות היא מחזה מרתק.

Suginami

לא רובע אחד אלא איזור בצד הצפון מערבי של טוקיו, ובו רצף שכונות אלטרנטיביות שמחוברת בקו רכבת אחד. המזרחית היא Nakano, אחריה Koenji (המעניינת ביותר), Asagaya, הצמד Ogikubo ו Nishi Ogikubo ובסוף Kichijoji היוקרתית. 
כולן נעימות לטיול ונותנות הצצה לאיזורי מגורים עירוניים נינוחים. יש בהן מקבץ גדול של חנויות יד שניה, בתי קפה ומוסדות אוכל מקומיים. האוכלוסייה מגוונת, מצעירים אקטיביסטים ועד היפסטרים מבוגרים אבל האופי הכולל הוא של תרבות שוליים, אינטלקטואלית ולעיתים מחתרתית. איפה עוד תראו גרפיטי מחאתי בטוקיו? בימים יפים אני אפילו הולך את המסלול כולו או חלקים ממנו ברגל דרך שכונות המגורים ומוצא פנינים. המרחק בהליכה בין התחנות הוא באיזור ה30 דקות.

כמו shimokitazawa אפשר למצוא כאן מבחר חנויות וינטאג׳, צעצועים לאספנים (אל תפספסו את החנות Toys 2000), תקליטים, עתיקות, הופעות ג׳אז קטנות, קעקועים וגלריות. אבל בזכות המרחק ומיעוט התיירות, התחום נינוח ופחות מסחרי. 
מוקד העניין העקרי הוא ב Koenji, ואם צריך לבחור רק שכונה אחת מהרצף עדיף להתמקד בה.
Kichijoji בקצה המערבי היא השכונה היוקרתית שכל תושבי טוקיו היו חולמים לגור בה, עם פארק משגע, מתחם איזקאיות נוסטלגי Hamonika Yokocho, ואפילו מוזיאון למעריצי ג'יבלי.

מידע נוסף – לינק לינק לינק לינק

Shibamata

פרוור בצפון מזרח העיר, כמעט שעה נסיעה אל הגבול המערבי עם העיר Chiba. הרחוב הראשי שמוביל אל המקדש מלא במעדניות שמוכרות אוכל מסורתי כמו senbei (קרקרי אורז), kusa dano, כופתאות בצק אורז ירוקות, ועוד חטיפים מקומיים. אחד המעדנים המקומיים הוא צלופח נהרות מתקתק על אורז וסשימי קרפיון (לא מוצלח לטעמי), וברחוב הראשי יש כמה מסעדות שמתמחות בהם.
סמוך למקדש נמצא מבנה יפני מרשים – Yamamoto-tei, חולצים נעלים, יושבים על מחצלת ושותים מאצ׳ה מול גן יפני. חוויה נהדרת. אל תפספסו גם את חנות הממתקים והצעצועים הנוסטלגית בתחילת הרחוב הראשי.

עוד מידע – לינק, לינק, לינק לינק לינק

5/ המפה הסודית

מעל עשור אני מטפח את המפה ורשימת המקומות. אני מתעדכן בבלוגים ואתרים יפנים ומשקף בה את מה שעובר על העיר. מוריד מקום שנסגר, מוסיף דברים חדשים שנשמעים טוב, מעדכן לטוב ולרע אחרי ביקור, ובעיקר מתחזק אסופת המלצות. עם המפה בשליפה תמיד יש לי מסעדה קרובה או קפה לנוח בו על הדרך, וההצלחה בשוטטות הרנדומלית תלויה לא מעט בזכות זה שרישתתי את העיר במקומות שעברו סינון יוצא דופן.
אני גאה מאד לחשוף את המטמון לראשונה ולשתף איתכם.

לינק ישיר לפתיחת המפה בטאב חדש

אם הגעתם אל מקום שהיה לכם טעים, אל תשכחו לתייג אותי שאקנא. ptitimblog@

אם תרצו לפרגן בחזרה על המפה והמדריך, אשמח אם תקנו לי כוס קפה כהוקרת תודה. שניהם מפורסמים בחינם ללא פרסומות או תוכן שיווקי, והתרומה עוזרת לתחזק אותם. תודה!

רשתות יפניות – שלא נמצאות במפה

יש רשתות נהדרות ביפן אבל לא יכולתי לכלול את כל הסניפים שלהן במפה כדי לא להעמיס, אז נסתפק בסריקה ונקווה שתזכרו אותם כשתסתובבו בעיר ותתקלו במקרה. לדעתי כל אחת ברשימה מצדיקה ביקור, גם נסיעה במיוחד. למזלכם תמצאו שגרירות שלהן כמעט בכל רובע. 

חנויות נוחות
ביפן קוראים להן Konbini, ואפשר למצוא אותן ליטרלית בכל 100 מטרים, פתוחות 24 שעות ומעניקות שלל שירותים (דואר, תשלומים, משלוחים ועוד) בנוסף למבחר חטיפים, שתיה וכיף כללי. יש כמה רשתות מובילות כמו 7Eleven, Family mart, Lawson, לכל אחת רשימת ספקים משלה ומוצרים שונים. נסו דברים שונים בלי לפחד. כולל החטיפים החמים והמטוגנים ליד הקופות.

Booksoff
התחילה כחנות לספרי יד שניה, והפכה לרשת שאפשר למצוא בה כל פריט יד שניה שאפשר לדמיין. שמור ועטוף במצב שמתחרה במקור, ולעיתים במחירים נמוכים במיוחד. מפריטי אופנה, דרך מכשירים אלקטרונים ועד חפצים שימושיים לבית. 

Loft
רשת כלבו למוצרי צריכה מעוצבים, כלי בית ופרטי נוי בעיצוב מודרני, מינימליסטי ומתוחכם. יש סניפים בגדלים שונים ולעיתים עם סחורה משתנה. בכולם תמצאו דברים איכותיים כמו תרמוסים, קופסאות בנטו, מכשירי כתיבה, צעצועים, טיפוח, כלי בישול ועוד.

Hands
לשעבר נקראה Tokyo Hands. התמחות בציוד לDIY משלל תחומים. דרך שיפוץ, תחזוקת הבית ועד אומנות, יצירה, בישול, אירוח ומגוון תחביבים. תמצאו גם ציוד לטיולים כמו מזוודות וקמפינג, ציוד משרדי ועוד. פשוט קניון של כל מוצר צריכה אפשרי ברמת עיצוב ופרקטיקה יפנית. סניפי הדגל נמצאים ב shinjuku ו- shibuya.

Muji
אני עד היום לא יודע איך להגדיר את מוג׳י. רשת שהיא בו זמנית בעלת אופי מהודק וגם חסרת נשמה. מותג שקוף עם סט מוצרים יפייפה שקל לזהות וקל להתעלם ממנו. בסניפים תוכלו למצוא מוצרים איכותיים מכל תחום – גרביים, כלי אחסון, מרית סיליקון, קולבים ומחברות. מוג׳י מוכרת הכל, מעיפרון ועד בית שלם. בין היתר יש להם גם מוצרי מזון כמו תבלינים, ממתקים ורטבים שונים. הכל מינימליסטי ופונקציונלי באופן שנראה כמעט ״אנטי עיצוב״. מוג׳י היא הגירסה של איקאה ביפן, אבל מיוחדת הרבה יותר. לא לפספס. הסניף ראשי ב Ginza.

Daisu, seria ועוד
חנויות עם מגוון פריטים שהמשותף לכולם הוא שהם עולים 100 יין (כרגע 2.5 שקלים). המגוון מסחרר וקשה להאמין שפריטים רבים נמכרים במחיר נמוך כל כך. יש בתים יפנים רבים שמאובזרים בלא מעט חפצים עמידים שנקנו ברשתות מסוג זה.
מידע נוסף – לינק, לינק

Don Quijote
מוכר ביפן בתור Donki. חנות שיש בה הכל, באמת הכל. חלק מהדברים מטופשים ממש וחלק סטנדרטים. המגוון אין סופי, ואפשר לרכוש כאן מזכרות ודברים הזויים. מצאתי כבר קרם ידיים משומן סוסים, ערכה לטיפוח חיפושיות ופחית עם אוויר מ-Akihabara. ממש ככה. שימו לב לקומות האוכל והממתקים (למשל בסניף של shimokitazawa). תוכלו למלא מזוודה בחטיפים ומתוקים יפנים במחיר הנמוך ביותר. ולחוויה האולטימטיבית, חפשו על המפה את הסניפים הגדולים – MEGA Donki. בהצלחה.

Uniqlo
יש לי הרגשה שלא צריך לפרט.

רשתות מזון הן דבר שלא צריך לחשוש ממנו ביפן. הנה כמה מצויינות שכדאי להכיר ולנסות:

Coco Ichibanya – קארי יפני. אולי אחד הדברים הטעימים והאהובים עלי במטבח היפני.
Yoshinoya / Matsuya / Sukiya – מתמחות בדונבורי מסוג Gyudon, בשר בסויה מתקתקה על אורז. נפלא. לא לשכוח להזמין Onsen tamago
nakau – דומה להן, ומתמחה ב Oyakodon, עוף עם ביצה על אורז.
Hanamaru Udon – רשת מהירה לאטריות אודון מצויינות עם טמפורה ועוד כמה תוספות. השירות העצמי מאפשר להוריד את המחיר למינימום מפתיע.
Tenya – טמפורה על אורז. זול ואיכותי כמו שרק רשת מאורגנת יכולה להציע.

לא כללתי דברים מערביים כמו Mos burger, subway, Starbucks ועוד. ויש עוד, והרבה, ואני מזהיר אתכם מלבזבז את הזמן ונדל״ן הקיבה עליהם.

6/ המדריך לאכילה בטוקיו

אם חשבתם שטוקיו מסחררת, נסו לבחור ארוחת צהרים. כמות המסעדות פסיכופטית ממש, 137 אלף בספירה האחרונה (100 אלף יותר מכמות המסעדות בפריז, אם מחפשים קנה מידה להשוואה). והשורה התחתונה מרגשת ממש – גם אם תכנסו אל מקום רנדומלי הוא כנראה יהיה ממש טוב. אבל לא מגיעים אל יפן בשביל טוב, מגיעים בשביל מצויין, ולכן הכנתי לכם מפה מסודרת ואפילו רשימת זהב בהמשך.

שלל טיפים לאכילה בטוקיו

שימו לב לשעות הפתיחה. אני בודק בגוגל לפני שיוצא לדרך, ואם זה מקום חשוב אז משווה למה שהוא מפרסם באתר הבית, פייסבוק או אינסטגרם, מה שיש.
מסעדות רבות נסגרות בין הסרוויס של הצהרים לערב להתארגנות ומנוחה (אפילו שינה).
בתי קפה רבים לא נפתחים לפני 10:30 (הם לא ממש מבינים איך קפה עובד), והרבה מוסדות אוכל שנראים כמו מקום אידיאלי לצהרים נפתחים רק ב17:00. שימו לב גם לשעות הLO (הזמנה אחרונה), שהן בדרך כלל חצי שעה או שעה לפני מועד הסגירה, ואחריו כבר לא יכניסו אתכם. ראו הוזהרתם.

במקומות רבים תפריט הצהרים שונה מזה שבערב, ופערי המחיר לעיתים גדול מאד. אם זו מסעדה יוקרתית חפשו את דיל הצהרים שלה, יכול להיות שתוכלו לחסוך המון.

במקומות רבים עומדים בתור. למעשה אם יש תור (ואין בו מערביים), זה מקום מוצלח בוודאות.
לתור עצמו יש חוקים משלו ואפשר להבין אותם לפי ההגיון הבריא, הוא מתפרק לתתי תורים שמתפתלים דרך הרחובות הסמוכים כדי לא להפריע לתנועה. אי אפשר לשמור מקום בתור למאחרים, בבקשה שימו לב לזה. מי שאוכל – עומד כמו כולם. לעיתים יקחו ממכם הזמנה כבר בקדמת התור או שיבקשו ממכם לנטוש אותו לרגע כדי לגשת למכונה, לקנות כרטיס ולחזור.
במסעדות עם תורים בדרך כלל אוכלים-הולכים, ולכן הוא מתקדם מהר יחסית. לעומת זאת במקרים מסויימים עמדתי מעל שעה וכבר הגעתי לשעתיים של המתנה. קחו בחשבון.
מקובל מאד להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום בתור. נסו להגיע לפחות חצי שעה לפני שעת הפתיחה כדי לעמוד פחות זמן.

אפשר ורצוי לבדוק דירוג של כל מקום ב-google maps, ועל הדרך גם לראות את תמונות המנות והמחירים כדי להבין במה מדובר. גוגל משרתת ולומדת מכולם כולל זרים רבים שלא מכירים את המטבח היפני, אבל יפנים משתמשים באתר אחר בשם Tabelog בו הם הרבה יותר קפדניים בביקורות.
בדרך כלל יש חפיפה בין השניים, אבל הדירוג בטאבלוג משקף יותר התאמה לחיך והרף המקומי.
אם מקום קיבל יותר מ3.5 הוא טוב מאד. מעל 3.7 הוא מצויין. אם מצאתם מקום שקיבל יותר מ4 כנראה שלא תוכלו למצוא בו מקום פנוי. אם תרצו להתכונן זמן רב מראש ולקלוע לטובים ביותר, חפשו את רשימת הזהב, הכסף והברונזה, שם מככבות המסעדות הטובות לדעת הקהל היפני.

Oshibori
במסעדות רבות יגישו לכם מגבת לחה ומגולגלת בתחילת הארוחה, לעיתים היא תהיה מבושמת ובחורף גם חמה מאד. המגבת מיועדת לניקוי הידיים בלבד, לא פנים ולא פה.

נימוסי שולחן
כאן כתבתי על נימוסי שולחן שנוגעים לשימוש במקלות.
וכאן על איך לאכול סושי כמו מקצוען.
מאד לא מנומס לקנח את האף במסעדה.
כנ״ל לגבי שימוש בקיסם שיניים בלי להסתיר את הפה ביד השניה.
לא מקובל לשים בושם לפני הגעה למסעדה, הניחוח עלול לפגום בחוש הטעם של אורחים אחרים. מסעדות גבוהות יזכירו לכם את זה באימייל.

איך להזמין אוכל
מסעדות רבות מציגות בחוץ דגמי פלסטיק ריאליסטים של המנות.
תפריטים עם תמונות גם הם נפוצים מאד והופכים את ההזמנה לקלה. שני אלו נשמעים לנו כמו מאפיינים של מלכודות תיירים, אבל ביפן זה לגיטימי למדי ולא מעיד על איכות המקום, וקיים אפילו במסעדות גבוהות.
אם אתם לא מדברים יפנית ולמקום יש תפריט באנגלית, רוב הסיכוי שיגישו לכם אותו אוטומטית, אבל אם לא קיבלתם, תמיד אפשר לשאול – (Eigo no menu (te arimasuka?
אין את כל אלו? הכנסו לעמוד המסעדה בגוגל מפס, עשו צילומי מסך למנות שבא לכם עליהן ותציגו.

מתלבטים? בקשו המלצה מהמלצר או השף – (O susume ha (nan desu ka?

ביפן לא מקובל לבקש שינויים במנה, ואתם יכולים להעמיד את המלצר במצב מאד לא נעים מול השף. אם משהו לא מתאים לכם – אל תזמינו אותו. גם החזרת מנות (שהיא בכלל מחלה ישראלית שחורגת מפרופורציה) לא מתקבלת בהבנה. אם לא טעים אל תאכלו, אבל לא יזכו אתכם על זה ולא יחליפו לכם.

השירות ביפן נפלא ויעיל, עם כמה הבדלים. המלצרים לא יקרקרו סביבכם, לא יבואו להציק עם שאלות ״טעים לנו״ או ינסו לדחוף לכם עוד דברים. כשתרצו משהו תצטרכו לקרוא למלצר, פשוט הרימו יד או צעקו Sumimasen (״סליחה?״), ומלצר ישוגר אליכם עם קידה.
הרבה מסעדות מגישות את המנות כשהן מוכנות ולא מתזמנות אותן יחד לכל השולחן. זה מנומס ומקובל לאכול בלי לחכות.

ביפן לא משאירים טיפ. נקודה. כלומר בכלל, בשום סיטואציה ושום מצב, גם אם נראה שממש צריך או היו מדהימים אליכם. הטיפ יבלבל אותם או אפילו יעליב (״אני צריך לשלם פה אקסטרה כדי שיתייחסו אלי?״)

מהסיבה הזו, מסעדות (בעיקר בברים, איזקאיות ומקומות שיוצאים אליהם בערב) גובות תשלום נוסף בשני אמצעים –
Otoshi – צלוחית קטנה עם חטיף ייצוגי כמו אדממה, נתח בשר צלוי, סלטון וכו׳. הוא מצטרף לחשבון בסכום שסביב ה500 יין, (10-15 שקלים). זה חלק מהפורמט ואל תנסו להתווכח איתו.

Covert Charge – מחיר כניסה, גם אם לא מזמינים כלום. רב הברים היפנים קטנים, והתוספות הזו מאפשרת להם להתקיים. בדרך כלל פחות מ-1000 יין (20 שקלים)

מחירים במסעדות
יפן יכולה להיות זולה מאד ויקרה מאד. באופן מפתיע זה לא משקף את רמת הטעם, השירות וההנאה. יש אוכל רחוב נפלא ב500-1000 יין. כל כך זול שלעיתים לא תאמינו שזה מה שגובים מכם.
המחיר מזנק כשהמזון לא רק פונקציונאלי ומצטרפים אליו רבדים של השקעה ובילוי, כך מסעדות מפונפנות מגיעות בקלות למחיר של 1000 ש״ח לסועד. דווקא טווח האמצע הוא הפחות מצוי.
אני מבטיח לכם. תוכלו לסיים חודש שלם בטוקיו ולאכול לשובע אוכל נהדר בתקציב יומי של פחות מ100 שקלים, בלי לחזור על אותו מקום פעמיים.

איך משלמים
מסעדות שונות פועלות במספר דרכים –
תשלום מראש, ברב רשתות המזון המהיר ומסעדות צהרים פונקציונליות. כך אפשר לקום מיד כשסיימתם.
במקרים רבים משלמים במכונה ואת הפתק מגישים למלצר.
דף חשבון – מה שתזמינו יסומן על דף ויונח על השולחן שלכם, וכל דבר נוסף שתזמינו יסומן עליו ע״י המלצר. כשתסיימו לאכול קחו את הפתק איתכם וגשו לשלם בקופה שביציאה.
חשבון רגיל – אם אין את אחד משני אלו, פשוט בקשו חשבון מהמלצר –
(Okaike (o onegaishimasu או (Okanjo (o onegaishimasu

מסעדות רבות עדיין עובדות עם מזומן, וחלקן מקבלות רק מזומן. שימו לב.
לאחרונה התפתחה תרבות של Contactless payment, ומסעדות מאפשרות לשלם רק באמצעים דיגילים ואשראי, לרב בהזמנה עם מכונה.

אם אתם רוצים לפצל חשבון, תוכלו לבקש Betsu Betsu. אבל זה סתם מסבך את העניינים במקום שהתקשורת שבורה גם ככה. אני רוצה להציע פתרון חדש שהפך את הטיולים הקבוצתיים שלי לפשוטים. תורידו אפליקציה בשם Settle up, והיא תקזז לכם את התשלומים הקבוצתיים כדי שאף אחד לא יקופח. כיף חיים.

שתיה ואלכוהול

זה קצת מבלבל כי התרגלנו אחרת – המילה Sake מתארת אלכוהול באופן כללי – את כל הסוגים. כדי להזמין את יין האורז שאנחנו קוראים לו סאקה, משתמשים במונח NihonShu (״אלכוהול יפני״). סאקה ביפנית ממש לא יקר כמו שהתרגלנו לחשוב בארץ. הוא זול, טעים וכיפי.
בכל הזדמנות נסו להזמין גם Nama Biru, בירה טרייה שנמזגת מהברז ומגיעה בכוס קרה. היפנים עושים את זה טוב יותר.

ברב המקומות כשתזמינו קפה או משקאות אחרים ישאלו אתכם אם חם או קר – Hotto / Aisu.

יש קפה נוראי ביפן, וגם ממש טוב. לכו לבתי קפה ארטיזנים מומלצים ודלגו על רשתות כמו סטארבקס.
אם בכל זאת נקלעתם לסטארבקס, קחו מאצ׳ה לאטה על סויה. זה מתוק מדי אבל טוב ממש.

הנה מאגר מילים נהדר שכדאי לשמור בשליפה.

מגבלות במזון – אלרגייה, טבעונות, כשרות וצליאק

המטבח היפני מבוסס על רכיבים מאתגרים אבל אם ממפים מראש את המוקשים אפשר לתכנן מעקפים. אני מרכז בפרק הזה מידע על אותם רכיבי מזון שבעייתים לאוכלוסיות שונות, בעיקר דברים לא טריוויאלים או שלא נמצאים במדריכים ברשת. 

כמה דגשים

אני לא רופא ולא רב, אני מעביר לכם מידע בלבד ואת הבחירות תצטרכו לעשות בעצמכם. 

אני בעצמי אוכל כל, ולא נאלצתי לחפש תחליפים באופן אישי כך שאין לי נסיון ואפשרות לומר כמה זה מורכב. אבל זכרו שאם יש לכם מגבלה כלשהי אתם כנראה חולקים אותה עם מטיילים אחרים, והרשת מלאה במידע שהם יצרו מנסיונם. יש אפליקציות לטבעונים, יש צליאקים גם ביפן, יש תיירים רבים ששומרים כשרות והמידע קיים. 

יפנים מתייחסים למשהו כאל בשר רק כשהוא נתח גלוי. מבחינת יפנים רבים ציר שהתבשל בו בשר הוא לא בשרי, שבבי דג מיובשים הם לא דג. רטבים שיש בהם ביצה הם לא ביצה וכו׳. 

שימו לב שברב המקרים המזונות מוכנים מראש ואי אפשר לעשות שינויים. למשל ציר ראמן כמעט בטוח שיכיל חזיר ויתבשל שעות רבות, אז לא יוכלו להכין לכם אחד חדש על המקום. למעשה ביפן ממש לא מקובל לשנות פרטים במנה. אם משהו לא מתאים תזמינו מנה אחרת או לכו למקום אחר, יפנים נוקשים ולא יבינו אפילו את הבקשה לערוך שינוי במנה קיימת. 

חזיר – נפוץ מאד ביפן וכדי לעקוף אותו נקודתית תוכלו לחפש מסעדות חלאל (דוגמא רנדומלית). שוק התיירות היפני נפתח אל שטף התיירים המוסלמים מרחבי אסיה, ומסעדות רבות הותאמו להגיש מזון בכשרות מוסלמית, בין היתר פופולריות בקטגוריה מסעדות הודיות. 

שומן חזיר – שכיח ביותר, באופן שקשה לי לחשוב איך לעקוף אותו באוכל יום יומי. נפוץ במיוחד במאפים ובעיקר בזולים שבהם (לדעתי ברוב המוחץ, אבל אין לי מספיק נתונים). משתמשים בו כמו חמאה מפני שהוא זול יותר. נמצא פוטנציאלית בכל סוג מאפה, מקרואסון, לחם, ובצקים מתוקים ומלוחים שמוכרים ברחוב, גם עוגות, עוגיות, ולחם בסיסי בסופרמרקט. לרב העובדים הזוטרים שמסתובבים ברצפת המכירה לא יהיה מידע על זה ולא יוכלו לענות. 

מוצרי חלב – במטבח היפני המסורתי אין חלב ומוצרי חלב משום סוג, אבל אוכל יפני מודרני שואב השפעות מהמערב. יש סיכוי גדול שישתמשו בחמאה כדי לתבל מאכלים בשריים כמו סטייקים, או יוסיפו אותה לאטריות כמו אודון ומרקי ראמן. בדרך כלל זה יהיה מפורט. 

בסופרמרקטים הגדולים אפשר למצוא יוגורטים וגבינות, אבל למי שזה חשוב חלק גדול מהגבינות לדעתי לא כשרות או אפילו צמחוניות כי בתהליך הגיבון משתמשים באנזים ההגבנה רנט שבניגוד לרב העולם מיוצר עדיין מקיבת פרות. 

סושי – דגים ופירות ים מטופלים באותם תנאים, על אותם קרשי חיתוך וסכינים וללא הפרדה. אלרגיות, הריון, כשרות, טבעונות – קחו מזה מה שרלוונטי אליכם.
יש דברים שנראים טבעונים אבל הם לא, כמו inari zushi – אורז סושי בכיסון טופו מטוגן שמושרה בדאשי או ניגירי עם חביתה שמכילה גם כן דאשי. 

דאשי – נוזל שמכינים מאצות ושבבי דגים והוא בסיס הטעם והאומאמי של המטבח היפני כולו. נמצא ליטרלית בהכל. אם יש אלמנט רטוב במנה מלוחה הוא כנראה דאשי. מרקים, רטבים לאטריות, גם רטבים לסלטים ולטבילת נתחי בשר, אפילו לסלט ביצים וחביתות מוסיפים דאשי. כאמור – רב היפנים לא יעלו על דעתם שמדובר ב״דג״. 
יש דאשי טבעוני מפטריות אבל הוא יקר יותר ואף מסעדה לא תגיש אותו מיוזמתה אלא אם המנה צמחונית בהגדרה. 
שורה תחתונה – אם יש נוזל, רב הסיכויים שהוא מכיל דג. 

Katsuobushi קצואובושי – הם שבבי הדג המיובש, מהם מכינים את הדאשי אבל גם מוסיפים אותם לתיבול מאכלים שונים, בדרך כלל לכאלו שזקוקים לבוסט טעם. אם תזמינו אוכל שנשמע שלא מכיל חיות כמו סלט, ירקות מאודים, חביתה או טופו, יש סיכוי גדול שיגיע עם השבבים עליו. במקרה הזה אפשר ספציפית לבקש שלא יוסיפו אותם. 

טופו – הוא מוצר מטעה מאד. כשאנחנו רואים מנת טופו בתפריט אנחנו חושבים שהיא מיועדת לטבעונים, אבל ביפן אין חלוקה כזו. אוכלים טופו כי הוא טעים, לא כי הוא תחליף, ומנת טופו יכולה להגיע ביחד עם בשר, דגים, ביצים ואפילו כולם ביחד. 

פוריקקה – תערובת תיבול שמכילה אצות, שומשום ובדרך כלל חלבון מהחי כמו חלמונים, דגים מיובשים ושומן. הזעתר היפני. את התערובת מפזרים מעל אורז או מערבבים באורז של אוניגירי. במקרים רבים גם אוניגירי שממולא בתוספות טבעוניות (וואקמה, צוקודני, שזיף מוחמץ, שיסו) עשוי להכיל פוריקקה לא טבעוני. 

פירות, קינוחים וממתקים – צר לי לאכזב, אבל מי שרוצה לבלוע את גלולת האמת צריך לדעת את זה. ביפן משתמשים בשאלק, חומר שעווני שמופק מכנימות כדי ליצור מעטה מבריק לסוכריות וחטיפי שוקולד ולשמור על פירות וירקות רעננים, בעיקר כאלו עם קליפה חלקה כמו תפוחים, פלפלים ועגבניות. 

שומשום – נפוץ יחסית, בעיקר כרכיב תיבול במגוון מנות עם אוריאנטציה סינית כמו גיוזה וראמן, וברטבי סויה לטבילה. אחד המקומות בהם נעשה בו שימוש גדול במיוחד הוא בשמן שומשום לטיגון טמפורה.
נפוץ מאד במסעדות טונקצו (שניצל חזיר) בהן מגישים לכל סועד מכתש קטן לכתישת השומשום על השולחן.

גלוטן – למרות שאורז הוא הפחמימה השולטת, קמח חיטה נמצא בשפע במגוון מאכלים, בראשם אטריות, טמפורה, והסמכה כללית. מצד שני, דווקא בתחום הזה ראיתי התעוררות רבה בטוקיו, והרבה מסעדות ומכולות בריאות עם אופציות למנות ומוצרים לא גלוטן. אפשר להסתדר בהתארגנות מראש.

זה כבר עניין רפואי ואני לא רוצה לקבוע בו, אבל כמה דברים שצריך לזכור – 

רוטב סויה מכיל גלוטן, אתם בטח יודעים את זה, ורוטב סויה היא רכיב התיבול הדומיננטי במטבח היפני. יש לעתים רטבי סויה ללא גלוטן אבל צריך לוודא. 
מיסו עלול להכיל גלוטן. את רב המיסו מכינים מאורז וסויה בלבד ואין בו גלוטן, בעיקר אם הוא בהיר וחלק, אבל כמה סוגים (בעיקר מהגסים והכהים) מכילים גם שעורה. 
ביפן משתמשים בקמח כדי להסמיך – רוטב קארי יפני, רטבים לבשר ועוד. 
סובה הן אטריות כוסמת, אבל כמעט תמיד יהיה בהן גם קמח. אפשר למצוא אטריות סובה שהן 100% סובה, אבל הסביבה שבה מכינים אותן עשוייה להכיל קורנפלור וקמחים אחרים. 
סאקה עשוי מאורז רק אם צויין על הבקבוק Junmai 純米 (אורז טהור), אחרת סיכוי גבוה שמעורב בו אלכוהול על בסיסי דגנים. זה לא מעיד כלל על האיכות, רק תקף לנושא הגלוטן. 
תה שעורה (mugi) הוא תה נפוץ מאד ביפן ומכיל כמובן גלוטן

מה אפשר לעשות כדי לעקוף את כל אלו

לאכול במסעדות (בעיקר רשתות) עם אופציות טבעוניות או Gluten Free בתפריט הרגיל. יש הרבה לאחרונה, בעיקר בטוקיו. למשל coco ichiban.

לאכול במסעדות טבעוניות. יש כאלו בכל הערים הגדולות, בעיקר בטוקיו. ברגע שתתחילו לחפש ולמקם אותן על המפה תראו באילו איזורים הן יותר נפוצות ושם יהיה סיכוי שתתקלו בנוספות. מכיוון שהן עדיין לא נפוצות מספיק, חשוב למקם אותן על המפה מראש. 

עוד הרבה מאד על אפליקציות ונושאים כללים בפוסט של שחר.

לחפש מסעדות בודהיסטיות – המטבח היפני היה בבסיסו טבעוני (שוג׳ין ריורי shoujin ryori) , עם החמרות נוספות כמו המנעות מבצל ושום, והמסורת ממשיכה עד היום עבור נזירים וגם כמסעדות קונספט. המטבח מתבסס על טופו, פטריות, ירקות ושורשים. טעים ביותר וחוויה קולינרית בפני עצמה. תוכלו למצוא יותר כאלו בקיוטו.

לאכול אוכל מהקומביני – שם אפשר לקנות סלטים וסנדוויצים שקל לבחון בזכות אריזה שקופה. 

לבשל בעצמכם – לא באמת אפשרי במלון, אבל אם זה חשוב תוכלו לשכור דירה ולהכין בעצמכם את האוכל. 

איך להזמין מקום במסעדה

עם כל הכבוד לספונטניות, יש מסעדות שחשוב מאד לשריין בהן מקום, ולפופולריות שבהן גם חודשים מראש.
כל מסעדה עובדת עם מערכת הזמנות אחרת ואפשר למצוא את הפרטים דרך האתר או חשבון האינסטגרם שלה. הקהל היפני מספיק גדול, והמערכות מכוונות רק אליו. הן תמיד ביפנית, ולעיתים הרישום מורכב ומחייב השארת טלפון מקומי שיחזרו אליו. משימה לא פשוטה למי שרק רוצה לתקוע צ׳ופסטיק בדברים טעימים. 

למזלנו קמו ביפן מגוון אתרי הזמנה עבור מערביים שעושים את עבודת התיווך, רק חשוב ללמוד איך להשתמש בהם. כל אתר עובד עם מסעדות אחרות וגובה עמלה שונה. חלקם מקבלים סלוטים ספציפים להזמנה מאותן מסעדות, וחלקם קונים מראש מקומות ומספסרים אותם באתר. הכל אפשרי ביפן. אם יש לכם מסעדה ספציפית בראש, תצליבו אותה בכמה אתרי ההזמנה כדי לראות מה הכי משתלם ושהיא באמת זמינה בתאריך הפנוי שלכם. מסעדה שנראית מלאה באתר אחד יכולה להיות פנויה באחר.
אני מתחיל בכניסה לאתר של המסעדה כדי להזמין דרכו, או מחפש את הלינק להזמנה מהעמוד שלה בgoogle maps. בדרך כלל הוא הזול והיעיל ביותר. אם אין, אני פונה לאחד מהשירותים הנ״ל, מחפש את המסעדה והתאריך שלי בכל אחד מהם, ובוחר את המשתלם ביותר. שימוש לב שהפערים גדולים – הם לא מוכרים את אותו תפריט, אותם זמנים, אותם מחירים ואותה עמלה. בדקו כל מסעדה על אתרים שונים.

דבר חשוב שאין לי פתרון לגביו – פעמים רבות המחיר בסוף הארוחה שונה ממה שהוצהר באתר. זה קרה לי ב4 מתוך 5 הזמנות בטיול האחרון. נוספים שירותים שונים כמו מע״מ, שירות, עמלה נוספת או תוספת על רכיבים עונתיים יקרים. חלק מהאתרים מסבירים את זה מראש, ולפעמים בצורה חמקמקה, אז שלא תהיו מופתעים. לכן אני מעדיף את הדילים שבהם משלמים מראש ואז אין הפתעות.

רשימת אתרי ההזמנות למסעדות

הכי יעילים אצלי
tablecheck
Omakase
pocket-concierge
jpneazy
tableall
gurunavi

באלו עדיין לא השתמשתי
hotpepper-gourmet
myconciergejapan
rakuten

7/ רשימת הזהב שלי

במפה שלי תמצאו שלל מסעדות שליקטתי ומיינתי עם השנים. כולן טובות, אבל המבחר עדיין גדול.
סיננתי מהן את הטופ שבטופ לרשימת ההמלצות האישית שלי. רשימת הזהב כוללת את מוסדות האוכל הטובים ביותר שאני מכיר בטוקיו, חורים בקיר, דוכנים, מסעדות פועלים, ומקומות מכובדים יותר. לשם אני לוקח חברים כדי להראות להם את הקולינריה שאני אוהב, ועכשיו היא זמינה גם לכם. 

Nagi ramen – ראמן הזיות בקומה שניה צפופה ואווירתית ב-Golden gai. הציר מבוסס על סרדינים, והאטריות לא דומות לשום דבר אחר. פתוח 24 שעות. 

Fu unji ramen – התור ארוך אבל ההמתנה מוצדקת. קחו את ה Tsukemen, ראמן שבו האטריות מגיעות קרות ובנפרד, לצד ציר סמיך ועשיר כמו נזיד בשר. 

Chukasoba Ginza Hachigou – ראמן למקצוענים שיכולים להבחין באיכויות ועדינות. ציר עוף וברווז שמגיע ללא טארה. עשיר וצלול בו זמנית. בעל כוכב מישלן. 

Ginza Kagari – ראמן מעודן וסמיך על בסיס עוף.

Menya Kokoro – ראמן ללא מרק. תנסו פעם אחת כדי להבין למה אני מכור לזה.

butagumi – לא חסרים מוסדות לTonkatsu, שניצל חזיר, וזה אחד האהובים עלי בזכות בחירה בנתחים איכותיים יותר. הסיבוב בשכונה הנעימה זה בונוס.

Yamabe Okachimachi – עוד טונקצו מצויין בישיבה על בר

Gyukatsu Motomura – כמו Tonkatsu אבל מבשר בקר. הנתח עובר טיגון ונשאר נא בפנים, וכל סועד צולה אותו מספר שניות על אבן רותחת. אל תחזרו מטוקיו בלי לנסות את הדבר הזה. 
יש כמה סניפים, קישרתי רק לאחד. חפשו אותם על המפה. 

Tensuke – טמפורייה קטנה ומיוחדת. קחו את הסט עם הביצה בטמפורה שמגיעה על אורז, ואיתה כמה פירות ים וירקות. זהירות – תור.

Tsujihan – אורז ועליו שלל פירות ים, קיפודי ים וביצי סלמון. משאירים מעט אורז בסוף ומוזגים עליו ציר ימי מטריף. ואו. יש 3 סניפים, חפשו אותם על המפה. 

shusai soba shodai – מסעדת סובה מכובדת ב Ebisu שהמציאה מנה אייקונית – אודון בקארי ועליו קציפת תפוחי אדמה. ראיתי כבר כמה חיקויים בעיר ולא ניסיתי. מדובר בחלום.

Coco Ichibanya – רשת שאפשר למצוא בכל מקום (זהו את השלט הצהוב-חום) שמגישה קארי יפני. מגיע לצד אורז עם תוספת שתבחרו. קראק.

Uogashi Nihon-Ichi – סושי בעמידה. זול מאד, חוויה נפלאה. התפריט באנגלית לא מכיל את כל האופציות שיש ליפנים, אז תציצו בסחורה הטרייה בדלפק ובשלט בחוץ.

Toriton Ikebukuro Tobu – לא חסרות סושיות מסוע. את זו אני אוהב מאד כי היא מגוונת, עם דגים טריים מהוקאידו והתיירים עדיין לא גילו אותה. יתכן תור גדול ואם מתכננים מראש עדיף להזמין מקום.

Sushisho Masa – סושייה גבוהה וידידותית במיוחד. ארוחה ארוכה עם הרבה מאד ביסים קטנים והתמקדות בחומרי גלם מרחבי יפן. רק 7 מקומות, חובה להזמין מקום.

Ebisu Endou – סושייה גבוהה עם שף דובר אנגלית. אפשרות לקבל את הטקס המלא בלי מחסומי שפה. רק 8 מקומות, חובה להזמין מקום.

Kosoan – בית תה קסום. דווקא המאצ׳ה לא גולת הכותרת, אבל האווירה מצדיקה הגעה במיוחד. נסו גם amazake, משקה אורז מותסס שאני אוהב במיוחד.

Lion cafe – בית קפה יוצא דופן שמזכיר כנסיה עתיקה. אסור לדבר וברקע מושמעת מוזיקה קלאסית מרמקולים עצומים. חוויה רוחנית. עלו לקומה שניה והזמינו מאצ׳ה או קפה, שניהם בינוניים כך שזה לא משנה. מגיעים בשביל האווירה.

Sakurai souen – בת תה מודרני. קחו את הקורס המלא. הוא מהפנט לצפיה ומרגיע את כל החושים.

Shinpachi Shokudo Shinjuku – מגישים ארוחות בוקר יפניות מסורתיות. דג צלוי, אורז ומיסו. יש כמה סניפים, זה האהוב עלי.

Oiwake Dango – חנות ממתקים מסורתית. נסו מה שקוסם לכם, אבל אל תוותרו על על הפייבוריט שלי – Mitarashi dango. כדורי בצק אורז בקרמל סויה שאין לתאר. (גם השומשום השחור והיוזו סבבה)

Yoshinoya – רשת עם מנה מנצחת – Gyudon. קערת אורז ועליה בשר בסויה מתקתקה. תזמינו גם Onsen Tamago, ביצה חצי רכה.

Shibuya morimoto – יקיטוריית ערב מוקדם של מעמד הפועלים. יש סטים, אפשר לבחור בקטן. שני השיפודים האהובים עלי הם עור, Tsukune – קציצת עוף בג׳ינג׳ר, ו Sasami – עוף נא. ינסו להזהיר אתכם (״raw raw״) כי אתם מערביים, תגידו על הכל שזה בסדר. לא לשכוח להזמין Nama biru, בירה קרה מהברז.

Mentsu-dan – מגישים Sanuki Udon, סוג עבה ורך כמו ענן. המקום מזכיר קפיטריה במחיר ובאווירה. אפשר לבחור חם או קר, עם או בלי מרק צח (מדהים) ועם תוספות כמו חמאה או ביצי קוד. ממליץ לקחת את המנה הקטנה. יש תוספות בתשלום כמו טמפורה (לא מוצלחות), ובחינם שבבי טמפורה ובצל ירוק. תעמיסו. 

Shin udon – אודון על, עם תור. כל מה שתבחרו יהיה מדהים, נסו לקחת מנות שונות כדי לטעום את המגוון. (יש אודון קרבונרה!)

Menki Yashima Tomigaya – אוי גל לאן שלחת אותנו? קחו Kitsune Udon ותהנו מהנוף.

Takamarusengyoten 2 – איזקאיה מחוספסת עם התמחות בדגים. נסו את פלטת הסשימי הגדולה, צדפות מטוגנות, חביתה בדאשי ודגים צלויים. לא לשכוח Nama Biru וסאקה.
רחוב ממנה נמצא הסניף המקורי, Takamaru Sengyo-ten אבל הוא בדרך כלל עמוס יותר ומחייב הזמנה.

Hakushū Teppanyaki – טפניאקי של זוג מבוגר. מנת הדגל היא סינטה או פילה וואגיו על הפלנצ׳ה שמוגשת על לחם לבן. מחיר ביניים שמאפשר לטעום וואגיו איכותי. בהזמנה בקשו לשבת על הבר.

Harajuku Gyozaro – גיוזות יוצאות דופן. לא לצפות לשום דבר מפונפן מלבד האוכל. המקום די פופולרי ומתוייר אבל האוכל מצדיק את ההמתנה. קחו pan fried קלאסי, עם או בלי שום. וכן, מגש של 6 יחידות עולה 9 שקל, זו לא טעות. אפשר גם לקחת TA ולנשנש על מדרגות בטון ליד. פרגנו לעצמכם גם מלפפונים במיסו לבן.

Isomaru Suisan – רשת איזקאיות עם הרבה סניפים, חלקם פתוחים 24h. ההתמחות היא גריל ועליו צולים דגים. נסו את הדיונון וה Kani miso. המקום פשוט ומאד עממי, מגיעים בשביל המחיר והאווירה.

Marukou Suisan – אני ממש אוהב את האיזקאיה חסרת הגינונים הזו שמתאימה לזוגות, יחידים ועד חבורות. דגים ופירות ים שצולים לבד על השולחן. אל תפספסו את השרימפס הקטנים המטוגנים ובקשו המלצות על הדגים. הבירה והסקאה מעולים וזולים מאד‎.

דברים בקונביני
כריך סלט ביצים ב 7Eleven
Onigir (שימו לב להוראות הפתיחה על האריזה, 1,2,3) 
Karaage – עוף מטוגן ליד הקופה.
salted lichy – משקה בטעם ליצ׳י מלוח (אני חושב שרק ב lawson)

8/ מה לקנות ביפן

(בעריכה)

מכירים את מדריך האריזה שלי? בקצרה – ממלאים את המזוודה בקופסאות נעלים ריקות (בהלוך אורזים בתוכן הבגדים). מביאים גם ניילון נצמד וצלוטייפ.
וכך אורזים בחזרה – מה ששביר (בקבוקי זכוכית) / מעיך (קופסאות קרטון יפות) / פריץ (מזון ארוז בשקיות כמו מיסו ורטבים) – אורזים עטוף בתוך קופסאות הנעלים. הקופסאות הן כמו מכולות, והמזוודה היא אונייה. אם הכל מסודר, שום דבר לא ישבר לכם. יש פירוט עם תמונות בהיילייט. 

טיפ שני – טוסו ריקים עם מינימום הציוד שאתם זקוקים לו. אפשר לקנות הכל ביפן וחבל על נדל״ן המזוודה, תזדקקו לכל ס״מ מעוקב. 

עכשיו מה כדאי להביא

אם אתם קונים מוצרי אלקטרוניקה – וודאו שהם מתאימים לחשמל אירופאי. לא תמיד מספיק לחבר מתאם בארץ. יש חנויות גדולות מאד שמחזיקות מלאי שמתאים למדינות אחרות בעיקר סירי אורז ואסלות יפניות.  

ממליץ לא לקנות טלפונים ביפן, כי הם מוגדרים להפעיל סאונד צילום גם כשהמכשיר על שקט. 

ציוד מטבח – סכינים, צ׳ופסטיקס, קרמיקה וכלי הגשה יפים ב  Kappabashi (פירוט באיזורים)
מציע לקנות מטחנת שומשום ידנית או Suribachi, עלי ומכתש שנועד לכתוש את השומשום ידנית. או גם וגם. 

ציוד כללי בחנויות 100 yen. אני אוהב את הסניף seria ב shinjuku

דברים יפים לבית – Muji, Loft, Hands

כדאי מאד לקרוא על קוסמטיקה יפנית שנחשבת לאחת הטובות בעולם אבל מעבר לזה אני לא יכול לספר. 

חטיפים – להכנס לחנויות Donki (קיצור של דון קישוט), לחלקן יש קומות אוכל מטורפות, כמו זה שב Shimokitazawa, ולהעמיס כל מה שנראה לכם. גם ב Muji אפשר למצוא דברים ארוזים וקלי משקל, למשל מאצ׳ה לאטה ותבלינים. 
בקומביני יש הרבה מאד ממתקים שאפשר להביא גם כמתנות. היתרון שהאריזות קטנות ואפשר לחזור עם מגוון. תיירים בדרך כלל מתלהבים מקיטקאט בטעמים, לדעתי רובם מטופשים ומתוקים מדי. חפשו דברים יותר איכותיים. אל תפספסו את מקלות ה Pocky. יש מלוחים ויש מתוקים, בשלל טעמים מטריף וממכר. 

שימו לב שאריזות יפניות של ממתקים יקרים נוטות להיות גדולות ובזבזניות. בדרך כלל הכמות בפנים קטנה, והממתקים עטופים אחד אחד ומסודרים במארז קרטון פנימי. התוצאה היא נפח מיותר על מעט מדי מאסה. אני ממליץ לקנות דווקא אריזות קטנות ו״הדוקות״ על פני אריזות מתנה יוקרתיות. 

תה – אני אוהב את החנות Kanekichi (מופיעה במפה), וגם לקנות בבתי התה האחרים שבמפה כמו sakurai.

המלצות כלליות לרטבים, תבלינים ומוצרי מזון לבישול

קניות גדולות כדי לעשות ב Depachika, קומות המרתף של הכלבואים הגדולים או בסופרמרקטים. אני אוהב מאד מאד את הסופר השכונתי Ozeki ב Shimokitazawa. 

אני מציע לא לקנות יותר מדי דברים נוזלים וכבדים כמו סויה, מיסו, סאקה. תשקיעו ביבשים ששוקלים מעט. 
את חלק מהדברים אפשר למצוא בארץ, וגם אם יקר יותר אני מעדיף לשלם אקסטרה ולפנות מקום לדברים שאי אפשר למצוא. 

אם אתם לא מכירים את השמות או לא יודעים מה לעשות עם זה, אל תקנו רק כי רשמתי, הרשימה מיועדת למי שמבשל ומחפש חומרי הגלם הטובים.  

סויה Shoyu
כדאי לנסות מגוון סגנונות. אנחנו קוראים לכל הנוזלים השחורים סויה, אבל ביפן מבחינים בין הסוגים. הסוג הנפוץ שאותו מייבאים לארץ הוא Koikuchi וזה בדרך כלל לא מצויין על הבקבוק. למעשה אם לא מצויין זה כנראה זה. Usukuchi לעומתו היא סויה ״בהירה״, שיש בה יותר מלח והתסיסה בה חלשה. הטעם גם עדין יותר והיא לא צובעת מרקים כמו הסויה החומה (אם כי הנוזל בבקבוק נראה זהה). אלו השניים הכי נפוצים וכל מוכר יוכל לכוון אתכם.
שני אלו המיוחדים שעליהם אני ממליץ –
Saishikomi היא סויה בהתססה ארוכה מאד, והתוצאה עמוקה יותר מהסויה הרגילה. יקרה ואיכותית יותר ומיועדת רק לתיבול עדין, לא לבישול. 
Tamari הוא הנוזל שנקווה מעל המיסו, סירופ עשיר מאד בטעם עמוק. דומה מאד לסויה, אבל עדיין אחר. 

Miso 
התחום הזה גדול ומורכב בשביל לסכם אותו בפסקה אחת. אני יכול להמליץ לקנות כמה סוגים ולהתמקד באלו בצבע שנהב בהיר, הם הכי מפתיעים ואותם אין להשיג בארץ.

Furikake
מחלקה שלמה של אבקות תיבול לפזר על אורז. רובן מבוססות על אצות ודגים מיובשים, ובתוספת מגוון טעמים – חלמונים, סאקורה, שזיף, וואסבי, ועוד. זה מדהים וממכר, מגיע בשקיות שטוחות ללא משקל, וזול בטירוף. אני חושב שכדאי לקנות לפחות 10 סוגים. 

 青のり Aonori
שבבי אצות מיניאטורים. כיף לפזר על כל דבר

Katsuobushi
שבבי דג בוניטו מיובשים, אם אתם בשלנים תעריכו אותם מאד. קחו את השבבים הגדולים והעדיפו שקיות עם פחות אוויר.

Kombu
אצות להכנת דאשי ותיבול כללי. יש סוגים שונים וזה לא עניין של איכות אלא בעיקר טעם. מה שלא תביאו יהיה יותר טוב ממה שנמכר כאן.

Gohan desu
ממרח ג׳לטיני שהוא כמו ריבת אצות. מגיע בצנצנת מיניאטורית עם כיתוב חמוד. אפשר למצוא גם בקונביני.

Goma Yu ゴマ油
שמן שומשום לתיבול (לא בישול). זה שתקנו ביפן יהיה טוב פי כמה מהשמן החריף שיש בסופרים בארץ. 

Neri goma
ממרח שומשום, בדרך כלל שחור.

Shichimi Togarashi
אבקת תיבול חריפה והדרית. טוגראשי הוא הפלפל, ושיצ׳ימי הם ״7 הטעמים״ שמעורבבים בו. קליפות תפוז, פלפל לבן, ג׳ינג׳ר, אצות ועוד. יש כל מני מיקסים, וגם כאלו בחיזוק יוזו. 

Yuzu koshu
הסחוג היפני. ממרח פלפלים חריף בניחוח יוזו חזק 

 山椒 Sansho
פלפל ירוק טחון לאבקה. אנחנו כמעט לא משתמשים בו במערב, אבל ביפן הוא נפוץ כמו הפלפל השחור אצלנו. יש לו ריח הדרי מעניין וחריפות גדולה יותר. נהדר על דגים צלויים. 

Ponzu
סוג של חומץ הדרים, בדרך כלל סודאצ׳י, יוזו או מיקאן, עם טעם שמזכיר קלמנטינה חמוצה מאד מאד. הצבע צלול צהבהב. במערב מוסיפים אותו לסויה וקוראים לה בשם הזה, אבל ביפן אלו מוצרים שונים. 

רטבי Tonkatsu ו- okonomiyaki
שני רטבים דומים, בטעם ברביקיו-קטשופי-חמוץ. 

דברים שיש בארץ ולא כדאי לקנות – מירין, מיונז יפני, סויה בסיסית

9/ המשך קריאה

כמות האתרים והמידע שיש באינטרנט בלתי אפשרי לעיכול. השתדלתי מאד לתמצת את המדריך אבל כמובן שלא כיסיתי הכל. אז אני אעשה לכם כאב ראש עוד יותר גדול, סליחה, ואצרף מבחר אתרים טובים להתעדכן על אירועים ופעילות ולהרחיב את הידע. צלילה נעימה.

tokyocheapo – מומלץ
gotokyo – מומלץ
japan-guide – מומלץ
tokyoweekender – מומלץ
trulytokyo – מומלץ
old-tokyo – מומלץ לשכונות ישנות
japantravel
metropolisjapan
bestlivingjapan
whenin.tokyo
gltjp
kanpai-japan
digjapan
savvytokyo

והפנייה למקורות מידע ישראלים

קבוצת הפייסבוק יפן למטיילים עמוסה בידע רב שצריך לברור מתוכו.

נועם גר בטוקיו, ויוכל לערוך לכם סיור אינטימי ומיוחד שהוא יתאים לכם. זו הדרך הכי טובה לגלות מקומות סודיים שלא תמצאו במדריכים.

ליאת הישראפנית גרה תקופה ארוכה בטוקיו וכתבה בלוג שהוא פנינה של ידע. בעבר העבירה סיורים בטוקיו וכיום מישראל תוכל לעזור לכם לתכנן טיול.

טוקיו מבפנים החוצה. לא פגשתי את מורן, אבל אני סומך בעיניים עצומות על כל טיפ שהיא תתן לכם וכל מקום שתשלח אתכם אליו.

שחר, היא דוקטור וחוקרת תרבות שגרה ביפן ועוסקת בין היתר בכתיבת בלוג ותכנון טיולים. בונוס – טבעונית ויכולה לעזור להתמודד עם המשימה המאתגרת.

מיס טוקיו שחיה ביפן, מתעדת את טוקיו מזוית אישית נהדרת ותוכל לתפור לכם טיול ולהדק איתכם את המסלול שחשבתם עליו.

ליאת שגרה בטוקיו מעל עשור וכותבת מזוית נהדרת על העיר, פרסמה ספר ומעבירה סיורים בעיר.

וגם יפנית, שאני לא מכיר באופן אישי אבל עוקב אחרי הפעילות הארוכה שלה בתחום הנגשת הידע ותכנון הטיולים.

צאו לדרך

הגעתם עד לכאן? כל הכבוד על הסבלנות, אני מקווה מאד שעזרתי לעשות סדר ולמקד.
לטוקיו יש עוד הרבה מה להציע ואין לי אפשרות לכלול הכל, אבל קיבלתם הצצה לעיר מהזוית שלי עם ההמלצות למקומות שאני אוהב לחזור אליהם. אני מקווה מאד שיפן תרגש אתכם כמו שהיא עושה לי, ואני בטוח שהמידע כאן יעזור לכם למצות אותה.
המדריך ימשיך להתעדכן עם הזמן. יש עוד כמה פרקים בקנה.

המדריך מפורסם בחינם וזמין לכל גולש סקרן, אם הוא הועיל לכם בתכנון הטיול אשמח להכרת תודה. פתחתי עמוד שבו גולשים יכולים לקנות לי כוס קפה חד פעמית או להרשם כתומכים חודשיים כדי להודות בחזרה.
אני מפרסם מידע מעמיק ללא תוכן מסחרי, ללא פרסומות ובלי למכור דבר. התרומה הסמלית מעניקה לי רוח גבית ועוזרת לי להמשיך ליצור תכנים מעשירים בחינם.

buymeacoffee.com/gal.ptitim

אריגאטו גוזאימאס!