כמה מסובך כבר יכול להיות פירה? מבשלים תפוחי אדמה, מועכים ומגישים. נשמע פשוט וזה באמת כך, אבל ההבדל בין פירה ביתי של אחרי בית ספר למעדן חמאתי מפנק כמו שמגישים במסעדות נעוץ בכמה נקודות קריטיות שקל מאד להשתלט עליהן ולהפוך אותו ליצירת אומנות.
ובסוף הארוחה כשלאף אחד אין מקום לקינוח גדול, אתם מניחים תכשיט אישי מול כל אורח. ביס קטן של מתיקות שמיימית שנגמר במקום שבו קינוחים אחרים מתחילים לשעמם.
הקינוח הזה טעים בדיוק כמו שהוא לא בריא. כל כפית ממנו מלווה בייסורי מצפון, אבל בסוף תמצאו את עצמכם מלקקים גם את הצד השני שלה, ואת הקערה, והסיר, והשפתים, אולי בטעות נשארה שם טיפה.
טעמתי כמה גירסאות של פודינג טפיוקה ובכל פעם התאכזבתי מחדש. רובם היו מתוקים נורא, כבדים ואפילו די סתמיים. במקום קינוח קליל ומרענן קיבלתי יציקה דחוסה בטעם קוקוס שממצה את עצמה אחרי כמה כפיות.
איזה שם מפוצץ. זו מנת רושם קלה להכנה, שונה ומיוחדת. הדלעת קרמלית וארומתית, וקרם הכרובית לימוני ומריר בזכות הקקאו. כל אחד טעים בנפרד, והשילוב בניהם נפלא.
להכין לבד זה לא פשוט כמו למזוג מים על תיון קנוי, אבל מספק הרבה יותר. החוק היחיד הוא שצריך להקפיד על תבלינים טריים ולא טחונים.
