
התססת דבש
בתקופה האחרונה אתגרתי אתכם עם התססות מגוונות. מחומצים, דרך חמוצים, מיסו, ועד שימורי מזון שונים ומשונים, אבל איכשהו דלגתי על אחת ההתססות הפשוטות והמעניינות –
המשיכו לקרואבתקופה האחרונה אתגרתי אתכם עם התססות מגוונות. מחומצים, דרך חמוצים, מיסו, ועד שימורי מזון שונים ומשונים, אבל איכשהו דלגתי על אחת ההתססות הפשוטות והמעניינות –
המשיכו לקרואלא סלט קלאסי של ירקות קיץ פריכים, אלא ביס עשבוני וחמוץ שמרענן את הפה, ומקליל שולחן של ארוחות כבדות ועל האש.
המשיכו לקרואהמתכון הזה עושה דבר פשוט, הוא מפרק את הפרמזן לתכונות הטעם שלה – שמנוניות, מליחות ואומאמי, ומרכיב אותה מחדש עם תחליפים טבעוניים שמייצרים אפקט דומה.
המשיכו לקרואאתן סומכות עלי, נכון? אני לא סתם מתלהב מדברים. והפעם, אני בקושי מחזיק את עצמי. המתכון הזה הוא פלא של ממש, פטה כבד אווז טבעוני יוצא דופן שאי אפשר להאמין שאין בו טיפת מרכיבים מן החי.
המשיכו לקרואהעולם התעורר וגילה את המיסו ואני התרגשתי שהתחביב הגיקי שלי הפך לדבר המסקרן החדש. בשנים האחרונות שיתפתי תמונות של הכנת מיסו באינסטגרם, התארחתי בפודקאסטים, לימדתי חברים להכין מיסו בבית והכרתי אנשים מרתקים שחולקים איתי את שגעון ההתססות היפני. במהרה הופנה אלי זרקור, ואיתו מבול של שאלות. הבטחתי לכתוב פוסט מסודר, ולא תארתי לעצמי כמה זה מורכב זה יהיה.
איך מתמצתים עולם מורכב שאנשים מקדישים לו את חייהם לעמוד אינטרנט אחד? איך מפרקים אומנות ארטיזנית לרשימת פעולות כמו מתכון לעוגה?
המסמך הזה הוא דרך האמצע. מדריך מיסו שלם שלא אוכל את הראש במה שלא רלוונטי, ועם זאת מעמיק מספיק כדי לא לדלג על אף נקודה. פרקתי את התהליך לתתי שלבים כדי להסביר בגובה העיניים מה עושים בכל אחד, ולא פחות חשוב – למה עושים זאת. אני מאמין שבנושאים כאלו אין מנוס מהרמת מכסה המנוע והבנת התהליכים, הבסיס להתפתחות עתידית. המדריך יקח אתכם יד ביד בדרך למיסו הראשון שלכם, ובתקווה ידליק גם אצלכם את ההתלהבות של אומנות העבר שסומנה כהבטחת העתיד לאוכל בריא וטעים יותר.
אני הולך לחשוף בפניכם את הטריק הכי קמצני וגאוני לבוסט טעם במטבח. זו לא טכניקת בישול מתוחכמת, לא צריך כלי מיצוי יקרים או התעסקות מוגזמת במקום לראות נטפליקס. אתם צריכים להמשיך בחייכם הרגילים, רק במקום לזרוק לפח את הקליפות והבלאגן מהסלט של ארוחת הערב, תשמרו אותם בשקית במקפיא.
התאהבנו באטריות היפניות, אבל בניגוד לאורז שקל לאמץ, מהאטריות עשינו סלט. ליטרלית.
אז בואו נעמוד על דקויות ונכיר מקרוב את האטריות היפניות. לא נתעסק באיך להכין, לבשל או לקנות, נשמור את כל אלו לפוסט אחר, בינתיים רק נבדיל בניהם כדי שלא יאכילו אתכם לוקשים.
נתחיל מהסוף, כי אתם בוודאי שואלים איזה טעם יש לזה.
דמיינו את ביצת העין המושלמת, חלמון קטיפתי ורך, אבל במקום שיהיה רוטט, הוא מכווץ למרקם שמנוני של פרמז׳ן. ממש כמו הגבינה, גם אותו מגרדים מעל אין ספור מנות ומפילים עליהן תלתלים זהובים שהם בוסט אוממי עשיר לכל מנה משעממת.
זה הפרצוף המופתע שלכם או שעשיתם בוטוקס?
פתאום כל המתכונים הם הטובים והמוצלחים שיש. העוגה הכי טעימה, הפסטה שחייבים לנסות, העוגיות שלא תפסיקו לנשנש. העולם מושלם, אני אומר לכם.
הנה מתכון לסלט בינוני, לא כזה שתוסיפו לקורות חיים, אבל גם ממש לא גרוע. יודעים מה? אפילו די בסדר.
כל מה שצריך זה מצטרכים ומטבח, מערבבים ויוצא משהו שלא בטוח שמצדיק תמונה לאינסטגרם, אבל ואללה, נחמד.
כל המתכונים מסבירים איך להפטר מהריריות של הבמיה, הנה מתכון שיראה לכם בדיוק את ההפך.
לסלט הזה יש מרקם כל כך מוזר שהוא ראוי לפרק ריק ומורטי משל עצמו. מצד אחד הוא קריספי כי הבמיה לא מבושלת, ומנגד הוא סליימי כמו חילזון בגיל ההתבגרות. זה חלקלק, זה מתפצלח, זה מלוח, וזה טעים נורא.