התאהבנו באטריות היפניות, אבל בניגוד לאורז שקל לאמץ, מהאטריות עשינו סלט. ליטרלית. אז בואו נעמוד על דקויות, לפניכם מדריך בזק לשלוש האטריות הנפוצות במטבח היפני, לא נתעסק באיך להכין, לבשל או לקנות, נשמור את כל אלו לפוסט אחר, בינתיים רק נבדיל בניהם כדי שלא יאכילו אתכם לוקשים.
המשיכו לקרוא
נתחיל מהסוף, כי אתם בוודאי שואלים איזה טעם יש לזה.דמיינו את ביצת העין המושלמת, חלמון קטיפתי ורך, אבל במקום שיהיה רוטט, הוא מכווץ למרקם שמנוני של פרמז׳ן.
המשיכו לקרוא
פתאום כל המתכונים הם הטובים והמוצלחים שיש. העוגה הכי טעימה, הפסטה שחייבים לנסות, העוגיות שלא תפסיקו לנשנש. העולם מושלם, אני אומר לכם. הנה מתכון לסלט בינוני, לא כזה שתוסיפו לקורות חיים, אבל גם ממש לא גרוע.
המשיכו לקרוא
כל המתכונים מסבירים איך להפטר מהריריות של הבמיה, הנה מתכון שיראה לכם בדיוק את ההפך. לסלט הזה יש מרקם כל כך מוזר שהוא ראוי לפרק ריק ומורטי משל עצמו.
המשיכו לקרואנתחי הבשר המדממים בתמונות שלפניכם הם דפים דקיקים של עגבניות צלויות, מפוצצים בשכבות טעמי גריל וקרמל שזה על גבול ההטרדה מה שאתם עושים ללשון. אם הייתי יכול הייתי עובר מדלת לדלת ומשכנע את כולכם להכין, אבל יש לי דברים חשובים יותר לעשות, אז אני מבקש שתסמכו עלי בצורה עיוורת בקטע הזה.
בקרפצ׳יו הקלאסי הבשר נפרס מנתח רזה, דל שומן וטעם, ובנוסף מגיע קר ונא לחלוטין, ללא צריבה או כבישה. כל אלו מובילים לפרופיל טעם אנמי למדי שנשען על התיבול. ושלא תבינו לא נכון, קרפצ׳יו שמתובל טוב, הוא מעדן בעיניי, אבל האם הבשר הכרחי? גיליתי שלא.
זו גירסה ממזרית ורווית אוממי דחוס שקרפצ׳יו רגיל לא מגיע אליה. העגבניות הצלויות מוסיפות דרמה בלי לשבש סדרי עולם. זה מתנהג כמו קרפצ׳יו, אבל בדציבלים אחרים.
פודינג צ׳יה זה כמו לתקוע ליקום אצבע בעין. תראה עשינו קינוח זול, בריא, טבעוני וטעים, וכל הטיעונים שלך לא תקפים.
למי שעוד לא ערך היכרות, צ׳יה מגיעה בצורת זרעים אפורים משעממים עם יכולת קסומה לספוג כמויות אדירות של נוזלים ולהתנפח לכדורי ג׳לטין חמודים. כמו קוויאר, אבל מביצי חד קרן במקום דגים.
מקובל להוסיף כפית או שתיים מהם למוזלי כי קראתם באיזה מקום שזה סופר פוד, אבל בזכות התכונה המסמיכה אפשר להכין פודינג רוטט ישירות מהם, לחסוך ים קלוריות וייסורי מצפון, ולהרוויח דברים טובים שגוגל טוען שהצ׳יה עושה לגוף.
מרק אפונה עם טוויסט. יש עראק ושומר בסיפור הזה, וגם לימונים פרסיים ונענע מיובשת. כמו לימונענע של חורף, אבל עם כף.
אתם בטח מכירים מרקי אפונה קונבנציונליים, (הגרסה הכי טובה ומפורטת שאני מכיר אצל עז תלם, תקראו אותו ותהיו חכמים), והמרק הזה דומה להם מאד, אבל יש לו קטע. הוא מפוצץ ברעננות חמצמצה שתורמים הלימון הפרסי והנענע המיובשת. שני רכיבים שמדלגים עליהם בחנויות תבלינים, והגיע הזמן לעשות היכרות. שימו לב – לימון ונענע טריים, כמו גם אפונה קפואה, לא יתאימו כאן. אנחנו מחפשים טעמים אפלים ורדומים שמשתחררים לאט. זה נזיד כבד של חורף ולא גספצ׳ו אביבי.
כמה מסובך כבר יכול להיות פירה? מבשלים תפוחי אדמה, מועכים ומגישים. נשמע פשוט וזה באמת כך, אבל ההבדל בין פירה ביתי של אחרי בית ספר למעדן חמאתי מפנק כמו שמגישים במסעדות נעוץ בכמה נקודות קריטיות שקל מאד להשתלט עליהן ולהפוך אותו ליצירת אומנות.
היא כבר פה כמה שנים. אתם דוחפים אותה לעוגות, גלידות ומקרונים, תהיו בריאים, אבל מתי ניסיתם פשוט לשתות אותה בלי להתחכם?
ספל מאצ׳ה הוא עונג צרוף וטעם נרכש שכדאי להקדיש לו זמן הסתגלות. למאצ׳ה טעם עשבוני, ירוק ומריר, סיומת טחבית ומרקם קטיפתי מענג. ממש כמו ללקק את קרמיט. כשמתאהבים, היא חברה לכל החיים.
נגמרה הדיאטה של אחרי החגים. בואו נעשה משהו מעניין.
לייזה הכניסה אותי לסחרור של אפיית בישקוטי. נדבקתי בחיידק והכנתי כמויות, אבל כמה קפה כבר אפשר לצרוך? (התשובה היא הרבה). חיפשתי כיוונים מלוחים, ויוסי סחרר לי את המוח כשהציע זיתים. מאז העבדתי את התנור שעות נוספות והגעתי לשילוב נפלא – זיתים מלוחים, זרעי שומר שמוסיפים עוקץ מסתורי ותפוז שתופר הכל אותם יחד. זה עובד נפלא, אל תעקמו פרצוף.
