המזווה היפני
מדריך מפורט לרכיבי התיבול ומוצרי הבסיס בבישול היפני. מה לקנות, איך להשתמש, איך לאחסן ובמה אפשר להחליף
המשיכו לקרוא
המראה הפלומתי והמרקם הרירי יצרו לה רפיוטשן רע במיוחד כירק שלא נעים לאכול, קשה להכין, ושגם אם מצליחים התוצאה לא שווה את המאמץ. זה נכון שעם טיפול לא טוב אפשר להרוס את התבשיל כולו, אבל במיה שעשוייה היטב היא מעדן של ממש.
–
בוסט קרירות צונן שאתם חייבים לנסות. מסדרים קוביות אבטיח ונענע בכוס ושופכים את הארק מעל. מעבירים את הכוס למקפיא כדי שהוא יספוג טעמים ואחרי שעתיים זה מוכן.
אל דאגה הארק שיתפשט באבטיח ימנע ממנו לקפוא, ויחדיר אליו טעמים מרעננים של נענע ואניס.
חשוב להגיש ולשתות את זה קפוא, ישר מהמקפיא. אם היתה לי מרפסת זה היה המקום האידיאלי להנות מהקוקטייל הזה, אבל גם מתחת למזגן זו אלטרנטיבה לא רעה בכלל.
סיר אחד, נקניקים, תפוחי אדמה וכרוב. מה צריך יותר מזה? התשובה היא בירה.
כמו מאכלים טעימים אחרים, השוקרוט נולד כאוכל של עניים. הטעמים המעושנים של חלקי הבשר כיפרו על חומרי הגלם הנחותים, וכשהכל מבושל בבירה או יין אף אחד לא שואל שאלות מיותרות.
קדרת ראגו כפרי, שמתבשל לאיטו, בלי הרבה קיצורי דרך, וטעים בצורה בלתי רגילה.
זו הגירסה שלי שגיבשתי במשך השנים. היא נוצרה והתחדדה על סמך הרבה ניסויים ובדיקות. שמרתי ושיפרתי את מה שאהבתי, הסרתי את מה שהיה לי מיותר, ובעיקר מצאתי את הנקודות שאפשר לעגל בהן פינות, ומולן כמה נקודות מפתח שהן בסיס חשוב להצלחת המתכון.
מסתובבות עוד אין ספור גירסאות למתכוני בולונז ברשת. חלקן דומות, חלקן שונות מאד וחלק גדול סותר זו את זו. כל המתכונים נכונים כל עוד הם מפיקים מנה טעימה.
הגירסה שלי מאמצת את המתכון הקלאסי-העכשוי, שחוזר אחורה למקורות ומקדש את הבסיס – בישול ארוך ואיטי של בשר טחון ברוטב ארומתי מתקתק. הפעם התוצאה הסופית לא נשענת רק על איכות המרכיבים אלא גם על הקפדה על השלבים והטכניקה, וכל התורה מרוכזת כאן.
חטיף מתוק ושחיתותי שיחזיר אתכם לימי הילדות ויגרום לפיית השיניים לעבוד שעות נוספות. זה בדיוק כמו המלבנים הקטנים של השומשום או הבוטנים המסוכרים בנייר צלופן שקוף (בני דודיו של הקוקוס הורוד המיתולוגי), רק בגירסה ביתית וזמינה יותר. הייתי רוצה לומר שגם בריאה יותר, אבל על מי אני עובד פה.
