החרצית היא פרח הבר הנפוץ ביותר בישראל. היא גדלה בכל מקום – בגינות, בשדות, ואפילו בצדי הדרכים. מרבדי הפרחים הצהובים הפכו כה נפוצים ואנחנו חולפים על פניהם באדישות בלי להעניק מבט שני. אך תתפלאו, דווקא פרח יומיומי זה זוכה למעמד יוצא דופן ביפן, שם הוא נושא תואר מכובד שאין שני לו בממלכת הצומח.

ביפן החרצית אינה עוד צמח פושטי אלא הפרח הלאומי של המדינה וסמל הקיסרות מזה מאות שנים. חותם החרצית הסימטרי מתנוסס על מסמכים רשמיים, בולים, שטרות ועל חזית הדרכון. אין עוד צמח עם כמות אזכורים כזו, אפילו בהשוואה לאובססיה לפריחת הדובדבן שמציתה התלהבות עזה אך בת חלוף, החרצית זוכה למעמד של כבוד לאורך כל השנה כאוצר תרבותי לאומי. מה שלא מפריע ליפנים כמובן לנשנש אותה בתאווה גדולה.

בכל סופרמרקט יפני תוכלו לקנות חרציות למאכל, ממויינות לעלים, גבעולים ואפילו עלי כותרת מופרדים במארז עץ קטן. עלי הכותרת של הפרח משמשים לקישוט דגים נאים, ואת העלים והגבעולים מאדים או משליכים למרקים.

סקרנים? אין סיבה שלא תנסו. חרצית עטורה, (shungiku, 春菊, ״חרצית האביב״ ביפנית) גדלה בשפע בישראל. אמנם לא על מדפים במכולת, אבל נפוצה בכל חלקת שדה פנויה.
נכון שקצת קשה לזהות אותה לפני שפורצת הפריחה הצהובה והאייקונית, אבל יש סיבה שאני שולח אתכם לעשות זאת דווקא עכשיו, כי לא הפרח מעניין אותנו אלא דווקא העלים.

פטריות שיטאקה כבושות בטעם שאתם לא מכירים. הטעם נא בין חמוץ למתוק, מצליף בלשון בהפתעה, מענג לרגע, דוקר מיד אחריו, ומסחרר את חלל הפה בתחושת savory עשירה שאין דומה לה. קחו ביס, המתינו 10 שניות ותחוו אפקט טעם חדש שעוטף את החיך. זינג. המתינו עוד דקה בלי לשתות, ותופתעו לחוש אותו הולך וגובר. ברכותי, התפוצצה לכם הרגע פצצת אומאמי בפה.