סלט במיה נא

כל המתכונים מסבירים איך להפטר מהריריות של הבמיה, הנה מתכון שיראה לכם בדיוק את ההפך. 

לסלט הזה יש מרקם כל כך מוזר שהוא ראוי לפרק ריק ומורטי משל עצמו. מצד אחד הוא קריספי כי הבמיה לא מבושלת, ומנגד הוא סליימי כמו חילזון בגיל ההתבגרות. זה חלקלק, זה מתפצלח, זה מלוח, וזה טעים נורא.

אתם בטח רואים את הנסורת בתמונה ואומרים לעצמכם, אוף שוב גל עם הדברים היפנים המוזרים שלו, ולשמחתי אתם צודקים, אבל הרחקתי אותו מעט מהמקור כדי שיהיה ממש קל להכין בבית, אפילו על השבבים תוכלו לדלג בקלות רבה. נדבר עליהם עוד מעט. 

על מה נדבר קודם? על יפנים ובמיה.

יפנים אוהבים להכניס דברים מוזרים לפה. זה יכול להיות רוטט, ג׳לטיני או רירי בקטע קיצוני. המרקמים חוגגים שם. למשל נאטו, אחד המאכלים המפורסמים והשנויים במחלוקת גם בין היפנים עצמם. פולי סויה מותססים שמגיעים בריח של חדר טירונים ועטופים קורי עכביש דביקים שרק מלהסתכל על זה בגוגל צריך להכנס לבידוד. אז במיה? קטן עליכם. 

יודעים מי במיוחד אוהב במיה ביפן? הילדים שם משוגעים עליה, לא רק בגלל שזה יותר כיף מסליים, אלא בזכות צורת הכוכבים שנוצרת כשפורסים אותה. הנה משהו שלא למדו לעשות במערב. 

למה אנחנו לא פורסים במיה? שאלה טובה. 
במיה זה מחסן של ריר ויש כמה דרכים להפחית את האפקט שלו: לייבש אותה בשמש, לבשל אותה בסביבה חומצית (נניח עגבניות), ולא, אני חוזר – לא לחתוך. המחמירים שקוטמים רק את הגבעול עושים זאת בזהירות רבה, ואם הסכין מפספסת, התרמיל מושלך כדי לא להפוך את התבשיל כולו למרקם אל דייסה. 

ומה אנחנו הולכים לעשות? בדיוק את ההפך. 

נשתמש בבמיה הכי טרייה שיש, טעונה במאגרי ריר שמאיימים לבקוע. נחלוט אותה לרגע קצר כדי להאיץ את העניין הזה, ואז נפרוס ונתן להכל להתפרץ עלינו. האם הגזמתי? כנראה, אבל הולך להיות מעניין אז תשארו. 

מה צריך?
12-15 אצבעות במיה הודית/תאילנדית
חצי שקית אבקת דאשי (חצי כפית)
2 כפות סויה
כף גדושה קצואובושי, שבבי בוניטו מיובשים (ממש לא חובה)
כמה גרגירים של מלח גס

איך יוצרים את הקסם הזה?
קודם כל – משתמשים בבמיה הודית/תאילנדית בלבד. הסוג הארוך והקשה, עם פלומה עדינה שבקושי רואים. הבמיה המקומית ממש לא מתאימה לטכניקה הזו.
חשוב גם שתהיה טרייה מאד.

מרתיחים סיר מים קטן וחולטים את הבמיה דקה אחת. לא יותר.

זה בקושי בישול, זה רק לרכך אותה מעט, לטעון אותה בירוק צ׳רנוביל ולהעיר את מה שקורה לה בפנים. עוד מעט הוא יגיד לנו שלום.

מסננים, שוטפים ומעבירים לקערת מי קרח כדי לעצור את הבישול. אנחנו מחפשים את הקריספיות והטריות.

מכינים את הרוטב

כמה קל!
ממיסים אבקת הדאשי בכף מים חמים. מוסיפים את הסויה, זהו.
משקיענים יכינו דאשי חזק אמיתי וישאילו ממנו כמה כפות, אבל אנחנו במוד קיץ חסר סבלנות ואין כאן פשרה של ממש בטעם.

פורסים את הבמיה
מהגבעול ואל השפיץ, ואת החלק הקשה של הגבעול משליכים.

מרכיבים
מערבבים את כוכבי הבמיה עם הרוטב ומעבירים לקערת הגשה קטנה.
הבטחתי פשוט.

משביח אחרי חצי שעת קירור, אבל לא להתמהמה יותר מזה.
רק לפני ההגשה מפזרים מלח גס ואת שבבי הדג אם יש לכם, הם מוסיפים מליחות מעושנת דומה לדאשי ועוד טקסטורה שנמסה על הלשון.

איך אוכלים? כמו שזה. כתוספת לאורז או סלט צדדי.
נהנים מהסליימיות והמתקתקות הטבעית מול הרוטב המלוח, ומדמיינים איך יום אחד נוכל לטוס שוב למקומות רחוקים.

לגזור ולשמור

רכיבים
12-15 אצבעות במיה הודית/תאילנדית
חצי שקית אבקת דאשי (חצי כפית)
2 כפות סויה
כף קצואובושי, שבבי בוניטו מיובשים (ממש לא חובה)
כמה גרגירים של מלח גס

הכנה
חולטים את הבמיה דקה במים רותחים
מסננים ומעבירים למי קרח
פורסים לטבעות בעובי 1 ס״מ

ממיסים את אבקת הדאשי בכף מים רותחים ומערבבים בסויה
מערבבים את הבמיה ברוטב
מצננים חצי שעה אם יש זמן

בהגשה מפזרים מעט מלח גס ואת שבבי הדג אם יש