הימים ימי מעבר. מצד אחד הסנדלים מחכים ליד הדלת, מצד שני יש כבר גוייאבות במכולת. מצד אחד המאוורר פועל, מצד שני התפוזים כבר ראויים למיץ. מצד אחד הקיץ (תמות כבר), מהצד השני הסתיו, אבל עוד לא לגמרי.
כזו היא הפסטה הזו, יושבת על הגדר בין שני הצדדים, לוקחת קצת מכל אחד ויוצרת משהו חדש. קצת שמנתית אבל עם זאת קלילה. קצת חמצמצה וריחנית, קצת מלטפת ומרגיעה. קצת גוייאבה, קצת תפוז. קצת שונה.
מה צריך?
–
(3-4 מנות)
1 כרישה
1 גזר
1 שורש פטרוזיליה (או סלרי)
1 תפוז
חצי לימון
2 גוייאבות מהממות
חצי כפית כורכום
150 מ"ל שמנת מתוקה (קצת יותר מחצי מיכל)
חצי כוס אפונה קפואה, מופשרת, עדיף עדינה
כמה עלי בזיליקום
מלח ופלפל שחור
שמן זית
–
לעבודה
קוצצים דק במיוחד (תשקיעו) את הגזר ושורש הפטרוזיליה, צריך כמות שווה שלהם אז אם הגזר גדול מדי תשתמשו בחצי ממנו. את הכרישה חוצים לכל אורכה, ופורסים כל חצי לירחים דקים.
עד היום לא פיצחתי את מיקום הנקודה המסתורית שבה הכרישה מפסיקה להיות לבנה והופכת לירוקה.
מלהיטים סיר רחב או מחבת, ומוסיפים את הירקות נטורל, בלי שמן. מערבבים היטב ומוציאים מהם את הטעמים המתוקים שחבויים בהם. רק אחרי כמה דקות כשהחום עושה את שלו והירקות תופסים צבע, מוסיפים כמה כפות נדיבות של שמן זית (או חמאה!), וממשיכים לבשל על אש בינונית עוד 5 דקות ונזהרים לא לשרוף.
בזמן הזה סוחטים את התפוז ועוד חצי לימון
מקבלים בערך 100 מל' של מיץ, או קצת יותר.
מוזגים את המיץ על הירקות. תססססס.
ממשיכים לבשל עוד 5 דקות. זה קצת כמו להכין ציר מתקתק.
נעבור לגוייאבה. כולם אוהבים גוייאבה! הבעייה שלפעמים מתחבאים בתוכה גרעינים קשים ומעצבנים. נסלח כשאוכלים אותה כמו שהיא, אבל בפסטה זה מבאס.
חוצים אותה לשניים ומרוקנים בכפית את המרכז (אוכלים כמובן)
את הגוייאבה שנשארה פורסים לקוביות קטנות.
מוסיפים לסיר ביחד עם חצי כפית כורכום ומערבבים.
מוסיפים את השמנת, מלח ופלפל שחור בנדיבות רבה במיוחד. מבשלים על אש בינונית כ10 דקות עד שכל הטעמים נספגים זה בזה.
לאן צריך להגיע? למרקם שמנתי עדין, קליל ולא שוחה ברוטב. שטעמי התפוז והגוייאבה שולטים בו, עם איזון בין מתיקות ירקות השורש לחמצמצות של ההדרים.
אם הרוטב הסמיך מדי, אתם מכירים את הטריק עם כמה כפות ממי בישול הפסטה.
כשהטעם מספק, מוסיפים את האפונה וסוגרים את האש.
זה מוכן ונראה כמו סלט תפוחי אדמה. אבל זה רק בראש שלכם.
יוצקים מצקת אחת עם רוטב וירקות מעל פסטה חמה, ומפזרים מעל עלי בזיליקום טריים, ועוד זילוף של שמן זית. שיהיה לנו סתיו רגוע.
שדרוגים ושינויים
חמאה במקום שמן הזית – מתאים פיקס
טבעונים – קוקוס במקום שמנת ואתם מסודרים
ראש סלרי יעבוד נהדר במקום שורש פטרוזיליה, וגם שומר קטן
לא מוותרים על הקראנץ' הירוק – במקום אפונה אפשר אספרגוס חלוט או חופן עלי תרד בשרניים
הבזיליקום עוזר מאד להקליל את הטעם הכבד של השמנת, אבל גם ירק אחר כמו פטרוזיליה קצוצה יעבוד
אם התפוזים חמוצים מדי, וותרו על הלימון
———————–
לגזור ולשמור
———————–
קוצצים דק את הגזר, שורש הפטרוזיליה והכרישה
מטגנים אותם כמה דקות בסיר חם ללא שמן
מוסיפים שמן זית או חמאה ומטגנים בלי לשרוף 5 דק'
סוחטים תפוז וחצי לימון
מוסיפים לסיר ומבשלים 5 דק'
מרוקנים את הגוייאבות, חותכים לקוביות ומוסיפים לסיר
מוסיפים שמנת, כורכום, מלח ופלפל בנדיבות גדולה
מבשלים 10 דקות על אש בינונית למיצוי טעמים ומתקנים תיבול
מוסיפים את האפונה וסוגרים את האש
יוצקים מצקת אחת על צלחת פסטה אישית, ומפזרים עלי בזיליקום טריים
16 תגובות
אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.
לא תאמין, אבל יש אנשים שמתעבים את פרי מיץ האשפה הזה, אני בניהם. אבל את הפסטה הזו הייתי טורפת כמו שהיא בלי לשאול שאלות
אם לא היית אומר שזה נראה כמו סלט תפוחי אדמה, לא הייתי חושבת על זה. Now I can not un-see it.
כולם אוהבים גויאבה? פחחח.
אבל כמו שאלה כתבה, זה נראה כל כך טוב, שיש מצב שגם אני הייתי טורף את זה :)
הגרעינים הם החלק הטעים והמתוק יותר בגויאבה! למרות שהם מבאסים ללעיסה
גל יקר,
לצערי גויאבה, כמו כוסברה (אהובת נפשי) היא לא משהו שכולם אוהבים (ואפילו, למרבה הזוועה, לא כו-לם אוהבים הל).
אבל, מצד שני, זה גם טוב: משאיר הרבה יותר כוסבה וגויאבה בשבילנו, שתמיד נדע לאהוב אותן ולהעריך אותן כמו שמגיע להן באמת!
גם אני נשואה לאיש ששונא גויאבות, שונא כוסברה ואפילו שונא אבוקדו (מזל שטחינה הוא כן אוהב) אבל הרוטב נשמע אליפות.
מה יקרה לדעתך אם אכין אותו בלי הגויאבה? לצערי אני לא יכולה להכניס אותן הביתה בכלל, עושים לי פה טרור בעניין הזה בגלל הריח…
גדול! פשוט גדול!
מנסה בקרוב מאוד .
פסטה עם גויאבה ותפוז? וואיייי… סיקרנת אותי לגמרי :)
וואו, זה ממש מקורי, ינוסה בקרוב. תודה
מתכונים כאלה גורמים להעריך עוד יותר מתכונים כמו הקודם, פשוט כי הוא לא כולל שומדבר שנוי במחלוקת…
גואיבה? הל? שומר? כוסברה?! תתפלא, אבל הדברים האלה מעוררים פלצות בהמון (המון המון) אנשים…
אבל זה נראה כה טעים! נראה לך שזה יצליח גם בלי הגואיבה (פיכס)?
הוי גל…
טוב זה כמובן נראה מדהים (!), כמו כל שאר המתכונים.
אך אויה אויה הגויאבה היא אוייבת ותיקה ומרה…
מצד אחד – בגללך התחלתי לאכול סלק, אז אולי כדאי לנסות.
מצד שני – הריח.. הטעם.. לא חושבת שהפעם אהיה מסוגלת.
ברור לי שהשאלה מרגיזה כי זה המתכון ואם לא מתאים אפשר להמתין למתכון הבא – אך בכל זאת, אולי עשית גם נסיונות אחרים? אפשר להחליף אולי במשהו שיתן מתיקות אבל לא יהיה ממש גויאבה..?
תודה וסליחה,
לירון
ישי ולירון – אי אפשר לוותר על הגוייאבה, והבישול אפילו מעצים את הטעם שלה. מציע לוותר :)
אין ספק שמדובר באחת ממנות הפסטה היצירתיות ביותר בהן נתקלתי, מסוקרן לטעום
שלום,
נתקלת בבלוגך לפני כשבוע, וכבר כבשתי לימונים, עיניתי דלורית במיקרו ואתמול עשיתי לגויאבה דברים שלא אני ולא הגויאבה לא דמיינו שייעשו במערכת הייחסים ביניינו.
אה, כן, ובמזווה שלי הופיע באופן חשוד חצי קילו של חמניות. זה מעולם לא קרה לי עד השבוע.
תודה.
החיים המעניינים והעשירים שלי (לעניות דעתי) הפכו למעניינים ועשירים יותר בזכותך.
וזה לא דבר קטן…
אל תפסיק, בדיוק שם…
פינקל
חיממת את הלב, תודה :)
עשיתי עם חלב קוקוס ויצא מאלף. מעריצה אותך עכשיו!