סוכריות צנונית בדאשי
שני הורים יש לו למתכון הזה, אחד, מרק האודן היפני (לא להתבלבל עם אטריות אודון) שריח הביסלי-גריל שלו מלווה אותי עד היום.
בוקקה סובה
גם כשחם ביפן (וטוקיו יכולה ללמד אותנו הישראלים לחות מהי), לא שוברים את השגרה וממשיכים לאכול אטריות בגירסתן הקייצית – במקום לשחות במרק רותח, הן מוגשות קרות בליווי רוטב mentsuyu צונן שכל סועד שופך בעצמו על המנה.
איים צפים (איל פלוטאנט)
ובסוף הארוחה כשלאף אחד אין מקום לקינוח גדול, אתם מניחים תכשיט אישי מול כל אורח. ביס קטן של מתיקות שמיימית שנגמר במקום שבו קינוחים אחרים מתחילים לשעמם.
מה אכלתי ביפן
״אז איך היה ביפן?״ כולם שואלים, ואין לי מושג איך להתחיל לענות. לך תדחוס רכבת הרים רגשית כזו למשפט אחד. ביקור ביפן הוא לא עוד טיול לחו”ל אלא טיסה לחלל, לכוכב לכת עם מערכת חוקים ומנהגים משלו שהם לפעמים הפוכים מכל נורמה מוכרת אצלנו, ולא מעט מעוררי קנאה.
