פסטה ברוטב אבוקדו קרמי
לא סובל את האביב. בקיץ אתה כבר עמוק בדיפשיט אבל דווקא האביב שולף אותך בחדות מנוחות החורף לתקופה נוראית. יתושים, חום, אלרגיות, אנשים שמחים.
לא סובל את האביב. בקיץ אתה כבר עמוק בדיפשיט אבל דווקא האביב שולף אותך בחדות מנוחות החורף לתקופה נוראית. יתושים, חום, אלרגיות, אנשים שמחים.
מכירים את זה שאתם שרועים על הספה, משתעממים מול תוכנית שקר כלשהי, ומתים לארוחה חמה, ואז שולחים יד לטלפון ומזמינים פיצה?
מכירים את כובע הנזיר? כדאי לכם. הוא טעים, יפה, אומרים שבריא, ואפשר לעשות ממנו סלט מגניב. הטעם שלו מזכיר מאד צנון, רוקט ואפילו שורש וואסבי, יש לו חריפות מפתיעה וסיום מריר שצריך ללמוד לאהוב.
יותר מדי צירופי מקרים מצליבים את התנהלות החיים שלי ושל עלמה. גחמות אוכל שעולות אצלי בראש מופיעות יום למחרת אצלה בבלוג כפוסט חדש, וסטטוסים מקריים אצלה בפייסבוק תופסים אותי בדיוק בדרך לצלם את אותו מתכון לפוסט בבלוג שלי.
לא פסטה עם אספרגוס, אלא רצועות אספרגוס דקיקות שמבשלים ואוכלים כמו פסטה. את הרעיון לקלף אספרגוסים מצאתי בספר בישול צמחוני שקראתי בטייפה.
קוסקוס קר מהמקרר, חופן משמשים מיובשים קצוצים גס, ג'ינג'ר קצוץ דק, בצל ירוק, המון כוסברה (או פטרוזיליה, או חצי חצי), נענע וסגירה עם שמן זית ולימון.