אז למה שלא תעשו רוסטביף בבית? משהו בשם שלו מרתיע וגורם לרבים לחשוב שזו מנת הארדקור ששמורה למסעדות בלבד, וכולם שוכחים שזה בסך הכל בשר שדוחפים לתנור. אני קופץ לסוף - זה קלי קלות, צריך רק להכיר כמה עקרונות, ואת העבודה השחורה כבר עשיתי בשבילכם. מכינים אותו בפחות משעה, כולל הכל, ויש לכם במקרר נתח משגע שתוכלו לאכול ממנו שבוע שלם.
ובחזרה להתחלה. רוסטביף (roast beef) הוא פשוט נתח בשר שלם, צלוי ופרוס דק. נהוג לצלות אותו לדרגת רייר עד מדיום כך שהוא שחום מבחוץ אבל כמעט חי מבפנים. הכי אידיאלי לאכול אותו עם הומפרייז בצלחת, או כפרוסות דקיקות בסנדוויץ' שיפון עם מלפפון חמוץ. בכל מקרה, עם המון חרדל.
לתהליך יש 3 שלבים
ציפוי – עוטפים את הבשר בטעמים שרוצים להחדיר אליו. פלפל שחור גרוס ושמן זית זה הבסיס. אחר כך מותר להוסיף חרדל, דבש, שיני שום ורוזמרין, או כל שילוב שלהם.
צלייה ראשונה – מכניסים את הנתח לתנור שחומם ל250 מעלות. הגיהנום הזה יתן לו מכת חום מבחוץ ויהפוך אותו לשחום וקריספי. זה נמשך בדיוק רבע שעה.
צלייה שניה - מנמיכים את התנור ל170 מעלות, וממשיכים עוד 20 דקות לדרגת מדיום רייר. (30 למדיום). זה הכל. הנתונים מתייחסים לנתח במשקל של 1.5 קילו, ולא כדאי להכין עם נתח קטן יותר שעלול להתייבש. אם הנתח גדול יותר תוסיפו עוד 10 דקות לכל חצי קילו.
ועוד שני דגשים שקשורים לטמפרטורה
לפני הצלייה- לפני ההכנסה לתנור, הנתח חייב להיות בטמפרטורת החדר, אחרת החום של התנור לא יחדור פנימה והתוצאה תהיה בשר חי מאד בפנים ושרוף בחוץ. אפשר להשאיר אותו בחוץ גם אחרי שעוטפים אותו בתבלינים ואז הם נספגים טוב יותר. הכלל – מינימום שעה מהרגע שהוא יצא מהמקרר.
אחרי צליה- כשזה מוכן, נותנים לו לנוח 20 דקות ולא דקה פחות. זה לא משנה כמה אתם רעבים, שלא תעזו לחתוך אותו! כל עוד הבשר חם המיצים שבתוכו משוחררים ונוזליים. אם תפרסו אותו במצב הזה הם ישפכו החוצה על הקרש והבשר ישאר סיבי ויאבד את העסיסיות. לעומת זאת, אם תתנו לו להתקרר בשקט, המיצים יתמזגו חזרה וישארו לכודים בתוכו. בכל מקרה עדיף לאכול אותו קר, אז אין סיבה להזדרז.
זו כל התורה. בואו נעבור לתכלס.
אפשר לצלות מגוון של נתחים, ולכל אחד יש יתרון וחסרון שמושך לכיוון אחר על הטווח שבין טעם ומרקם. ניסיתי הכל, צמצמתי את האפשרויות, והנה ההסברים על השלושה המתאימים ביותר.
אנטריקוט – הטעים.
אנטריקוט הוא אחד הנתחים היוקרתיים שמהם מכינים המבורגרים וסטייקים. זה נתח שבתוכו משובצים גושי שומן שהצלייה הארוכה על האש ממיסה אותם ועושה לו טוב. כשזה מגיע לרוטסביף שמוגש כמעט רייר, נוצרת בעייה – לא נעים לאכול שומן חי, והדרך היחידה להמנע ממנו היא לבשל אותו קצת יותר (ולהרוס) את המרקם. זו דילמה שתצטרכו לפתור עם עצמכם. אני מעדיף להשאיר אותו בדרגת הצלייה האופטימלית ופשוט לחלץ את השומן לאחר הבישול. למזלו, הוא מכפר על המוקש הזה בטעם הבשרי והעמוק שלו. זה הנתח הטעים ביותר. נקודה.
כשקונים אנטריקוט טרי, מוודאים שהוא חום-אדמדמם ולא אדום מבריק כמו שמצפים מבשר להיות. הצבע הארגמני נוצר מהיישון שהוא הכרחי כדי שיהיה אכיל. בשר טרי = בשר מייושן. בשר שלא ייושן לא תוכלו ללעוס וזה בעיקר חשוב כשמדובר באנטריקוט. עוד שיטה לוודא שהוא מתאים, השומן צריך להיות צהבהב מעט ולא לבן (ממש הפוך ממה שמצפים לראות) ולחיצה קטנה באצבע צריכה להשאיר גומה שתחזור לאט למצבה המקורי.
את האנטריקוט שלי ציפיתי בחרדל גרגירים, ענפי רוזמרין ושום, והשארתי אותו שעה לספיגת טעמים. הטעם הבשרי דומיננטי אבל מקבל אליו בשמחה את הטעמים האלו. משם המשכתי לפי ההוראות.
ככה הוא נראה לאחר הצלייה -
(למה יש לו בצלים למטה? תשובה עוד רגע)
וככה הוא נראה כשהוא פרוס לאחר הקירור. אדום, עסיסי ובשרי.
סינטה – האיכותי
האנטריקוט נחשב למלך, אבל המלכה האמיתית היא הסינטה. זה נתח מדהים ועדין שבניגוד לאנטריקוט חף משומן במרכזו. כל השומן שלו מרוכז במכסה גדול שסוגר אותו מלמעלה והמסה המרכזית היא בשר נטו. קל יותר לאכול בשר סינטה רייר כי פשוט מקבלים בשר אדום וטעים בלי הפתעות. החסרון, משלמים מעט בטעם ובעסיסיות לעומת האנטריקוט. זה לא פחות טעים – חשוב מאד להדגיש, אלא שהטעם פחות בשרי ודומיננטי. ועדיין זו הבחירה האהובה עלי. זהירות, יקר מאד.
הסיפור עם הסינטה דומה מאד, אבל בגלל שהטעמים שלה עדינים יותר החלטתי לעטוף אותה רק בשמן זית ופלפל שחור (המון!).
את מכסה השומן שלמעלה אפשר להסיר אחרי האפיה, אבל חובה להשאיר אותו במהלכה. השומן יתחמם, וינזל למטה על הנתח. זה גם ישמור אותו מחריכה וגם יעטוף אותו בטעמים נהדרים.
מה עושים עם כל השומן שנאגר בתחתית? שאלה מצויינת. דבר ראשון – מרחיקים אותו מהנתח. אם הוא יגע בו, הוא יתבשל כמו צלי רטוב ולא יהיה קריספי במעטפת החיצונית.
אני עוד חייב לכם תשובה על הבצלים, והנה זה מגיע. כל המתכונים יגידו לכם להניח את הנתח על רשת ולהשאיר מתחתיה תבנית שתספוג את המיצים. אני לא אוהב לקרצף רשתות ויש לי פתרון מעולה – אני מניח את הנתח על 4 בצלים חצויים שגם שומרים אותו מורם ויבש, וגם מתמלאים בעצמם בטעמים נהדרים.
אם זה נראה לכם מיותר חכו לסוף הצלייה ותראו איזו שלולית תיאסף לה שם למטה.
ככה נראה הנתח המוכן בדרגת מדיום-רייר -
התמונה הראשונה בפוסט היא של נתח הסינטה הזה פרוס. (תגללו שניה למעלה לראות) השומן נמצא רק במעטפת החיצונית שקל להסיר, ובמרכז הוא בשרי ונהדר. כן כן, אני יודע שבא לכם לחטוף עכשיו סלייס. אבל תרחמו על המקלדת ותבלעו רוק, אנחנו עוברים לקטגוריה הבאה.
סינטה לבן
סינטה של בשר לבן מפיקה תוצאה אחרת לגמרי. אין דרך טובה יותר מלקרוא לה פסטרמה ביתית (במובן הטוב של המילה, כן?). בניגוד לבשר חזיר אחר (מישהו אמר בייקון?) זה לא נתח שמן, והוא אפילו דורש תוספת שומן קטנה שתשמור עליו.
כאן כבר הרשתי לעצמי להתפרע עם התיבול. ערבבתי דבש עם חרדל דיז'ון וחרדל גרגירים, שמן זית, עלי דפנה ורוזמרין. בנוסף, חרצתי שקעים קטנים עם סכין והחדרתי שיני שום חצויות פנימה. הבשר העדין מסתדר נהדר עם המתיקות הזו.
כדי להגן על הנתח העדין פרסתי רצועות בייקון וסידרתי אותן כמו גג רעפים. מהתנור יצא ממנו ריח מעושן נהדר והכלבות התרוצצו מסוממות בכל הבית וחיפשו אחרי שקית ביסלי גריל שנשכחה פתוחה.
סוגרים את הבשר בדיוק כמו רוסטביף בקר, אבל מבשלים רבע שעה נוספת לכל חצי קילו, כי בשר לבן לא אוכלים רייר.
כשפורסים את הנתח מקבלים את הדבר הכי קרוב לפסטרמה ביתית. הטעם דומה הרבה יותר לעוף. הוא מעודן, גרילי ורך בצורה בלתי רגילה. ואם קיבלתם פרוסה עם שום אפוי ומתקתק בתוכה, הרווחתם!
יש לי נתח רוסטביף ששוכב במקרר ובכל יום אני פורס ממנו פרוסות דקות ומכין כריכי שחיתות עם אמנטל והמון חרדל. הגבינה והלחם כבר חוסלו והבשר מסרב להגמר. רוצו להכין!
16 באוגוסט 2011 בשעה 6:57 pm
אני מחזיקה את הכיסא כדי לא ללקק את המסך. הרגת אותי עכשיו!
16 באוגוסט 2011 בשעה 7:15 pm
וואו. אני ממש שמחה שאכלתי היום רוסטביף של אמא לצהריים, אחרת היה לי ממש קשה לקרוא את הפוסט הזה בלי לבכות. מכמיהה.
הבלוג שלך תמיד נפלא, אם כי לרוב מלא בדברים שאני נהנית לקרוא אבל לא לאכול. כמה כיף לי כשיש משהו שהוא שניהם!
16 באוגוסט 2011 בשעה 7:40 pm
שמע, היה קשה לעבור את הפוסט הזה ולהגיע עד לפה בלי לאכול כלום ועכשיו משעשיתי זאת, רציתי לדעת אם תוכל לפרסם מחירים של הנתחים- כמה שקל כל אחד ומה המחיר? (למעט הסינטה). אני עושה קניות בשוק התקווה ושם אי אפשר למצוא חזיר, לדוגמא.
17 באוגוסט 2011 בשעה 10:19 am
אני לא זוכר מחירים והם משתנים כל הזמן.
אני אוהב את הבשר של אדום אדום בגלל האיכות והנוחות של קניה בסופר, כי אין לי קצב אמין ליד הבית.
לצערי הם מאד יקרים. אנטריקוט בערך 100 שקל, והסינטה 155. אני עוד מחפש תחליף.
את הסינטה הלבנה קניתי בשוק הכרמל וזה היה ממש מזמן, אני רק זוכר שזה היה זול מאד (בערך 50 ש"ח לקילו)
16 באוגוסט 2011 בשעה 10:24 pm
התפוח לא נופל רחוק מהעץ,נפלא!
17 באוגוסט 2011 בשעה 7:49 am
העם. דורש. רוסטביף צמחוני.
17 באוגוסט 2011 בשעה 10:09 am
ודווקא חשבתי עליך בפרסום הפוסט :) יש רוסטביף דלעת שני פוסטים מתחת. עם יד על הלב, לא פחות טעים.
17 באוגוסט 2011 בשעה 12:01 pm
תודה, הסינטה לבן זה בטווח המחירים של סטודנט וזה יותר זול וטעים מפסטרמה בטווח הארוך, אם זה יצליח אפרסם את שמך בכל העיר, או לפחות ברחוב שבו אני גר. אין לי ברירה, השכנים יריחו ויתפלצו.
17 באוגוסט 2011 בשעה 12:09 pm
אם יצא טעים (וגם אם לא!) תעלה תמונה לעמוד הפייסבוק, אני סקרן לראות :)
17 באוגוסט 2011 בשעה 4:57 pm
אני אוהבת להכין את הרוסטביף במחבת מברזל יצוק (120 שקל ב4שף, או אפילו פחות בשוק הפשפשים) ואז לעשות דיגלייז למשקעים של הרוסטביף למטה על אש קטנה עם כוס אחת של יין שבמקרה יש לי פתוח במקרר (אבוי!), שום קצוץ, וטימין. אם יש לי קצת ציר עוף, גם זה נכנס פנימה. כשהרוטב מצטמצם ונהיה סירופי, מומלץ לבצע סיומת עם כ-20 גר' חמאה. חלומי.
האמריקאים מבצעים את התהליך הזה ישירות בתבנית הצלייה ומעבירים אותה אל הכיריים כמו שהיא. בעיני חראם על התבנית.
עוד טיפ לגבי בשר לבן: מי שרוצה ללכת לאקסטרים ולחסוך ממש, ממליצה להדרים לכיוון לה גווארדיה, ממש קרוב לתחנה המרכזית החדשה (במפלס שמתחת לכביש העילי), יש קצב מעולה שמוכר *רק* בשר לבן, ובזול. כל הפועלים הזרים קונים אצלו. יש עוד כמה גרסאות שלו על רחוב נווה שאנן.
19 באוגוסט 2011 בשעה 10:56 pm
אני בכלל לא אוהב בשר, אבל הכתיבה שלך, והצילומים כמובן, ממש עשו לי חשק לרוסטביפ.
20 באוגוסט 2011 בשעה 11:21 pm
אני לא כל כך בן אדם של בשר , אבל לזה אני אומרת כן !!!! הכריך למעלה הרג אותי.
תודה
חיה
23 באוגוסט 2011 בשעה 7:40 pm
בעקבות הפוסט עשינו רוסטביף סינטה משפחתי ביום שישי האחרון ויצא מדהים. עם זאת, בניגוד להוראות לתוספת זמן, נתח של 2.5 קילו דרש בדיוק 20 דקות בתנור לאחר מכת החום, ולא היה צריך להוסיף אפילו דקה בשביל נתח רייר, אדום וטעים בצורה בלתי רגילה.
תודה על המתכון המעולה!
23 באוגוסט 2011 בשעה 11:19 pm
איזה כיף לשמוע :) תודה!
24 באוגוסט 2011 בשעה 7:29 pm
אוקיי, הצלחת לגרום לי להכין בשר. ואני צמחונית כמעט לחלוטין (לא ניכנס למה זה "כמעט", אבל הכמעט הזה אומר גורם לי להרגיש בסדר לרכוש סינטה לבן כי זה גידול פחות תעשייתי מבקר וגם השחיטה היא לא כשרה ולכן פחות אכזרית. אני מקווה.)
מכיוון שאני מבינה קטנה מאד בבשר יש שאלה קטנה:
1. מצאתי נתח של קילו בדיוק ובמתכונים אחרים (מגרים פחות) לפסטרמה ראיתי שזמן הצלייה ממש ארוך יחסית לזמן שאתה מציין. אם אני לא רוצה מיום-רייר אלא יותר לכיוון המדיום ומעלה – כמה זמן לצלות נתח של קילו (ויתרתי על הבייקון אבל עטפתי היטב במרינדה עם הרבה שמן זית)?
24 באוגוסט 2011 בשעה 7:43 pm
אפשר לצלות אותו הרבה זמן, אפילו שעה וחצי ועד שעתיים אבל זה בחום יותר נמוך.
אם הנתח שוקל בדיוק קילו והוא לא עבה (כמו בתמונה שלי) אז סגרי אותו רבע שעה בחום הכי גבוה, ועוד 45 דקות יספיקו לדרגת מדיום. מדיום-וול זה באיזור ה60 -70 דקות.
תמיד אפשר להחזיר לתנור, אז תנסי, תפרסי, ומקסימום תחזירי לעוד 10 דקות.
עוד שיטה – דוקרים עם קיסם ובוחנים אותו – אם יש עליו טיפה אדמדמה הוא לא מוכן. אם הטיפה שקופה זה מבושל, אם הוא יחסית יבש להוציא מהר :)
24 באוגוסט 2011 בשעה 7:52 pm
אל תשכחי לספר איך יצא!
אני אעדכן את ההערה על זמני הבישול גם בפוסט עצמו
24 באוגוסט 2011 בשעה 8:20 pm
תודה על התשובה המהירה! כמו שהבנת כתבתי כשהנתח כבר התחמם לו על השיש לטמפרטורת החדר.
עכשיו הוא בתנור 25 דקות על 170 מעלות אחרי העשר דקות סגירה בחום גבוה. נעצתי בו סכין והוא הרגיש קצת קשה אז הוצאתי מיד. אני מקווה שהוא לא מת:(
24 באוגוסט 2011 בשעה 8:36 pm
זה ממש בלייב :)
נשמע לי מעט מדי זמן כדי שיהיה מוכן. הסכין לא צריכה להחליק פנימה כמו חמאה, זה נתח בשר בסופו של דבר. אפילו לנעוץ את שיני השום זה לא ממש קל כמו שחושבים.
אין סיכוי שהוא מת, לדעתי תצטרכי להחזיר לעוד 20 דקות לפחות. אני מחכה לדיווח!
24 באוגוסט 2011 בשעה 9:14 pm
לא, לא היה קל לנעוץ את שיני השום:)
אבל בינתיים כבר כיביתי את התנור, נתתי לו לנוח קצת על השיש ואז הכנסתי למקרר. כבר מאוחר:)
זה לא שיש לי בעיה עם מדיום-רייר (לפחות לא היתה לי פעם) עם בשר אדום, אבל בשר לבן גם אפשר במדיום-רייר?
נראה כבר מחר. אם זה יהיה כישלון מוחלט אני לא מאשימה את המתכון, אני בטוחה שהוא מצוין. אולי בפעם הבאה אני אכין את הרוסטביף דלעת – בזה אני מבינה הרבה יותר:)
בכל מקרה אני אעדכן ותודה על התגובות המהירות.
24 באוגוסט 2011 בשעה 9:28 pm
לבן עדיף מדיום ומעלה, כמו שרצית במקור.
אני אשמח לשמוע איך הוא יצא. ואל תחששי להכניס אותו כמו שהוא (אבל לא קר) לבישול נוסף אם צריך.
25 באוגוסט 2011 בשעה 6:59 am
טוב, לא יכולתי להתאפק ופרסתי פרוסה מהקצה על הבוקר. זה לא היה פשוט, המרקם היה סיבי וקשה (אולי גם כי אין לי סכין מתאימה לבשר). זה לבן לגמרי בפנים, אז לא נראה לי שזה לא עשוי. אין לי מושג.
מצד שני, מלמטה יש שכבת שומן עבה. אולי אם אני אצלה אותו עוד קצת הערב עם השומן למעלה הוא יחלחל לבשר ויציל אותו? מה אתה אומר?
25 באוגוסט 2011 בשעה 8:54 am
היי הילה זה מוזר שהבשר יצא קשה אחרי צליה כזו קצרה
אני גם עושה את זה עם סינטה לבן באופן ממש דומה אבל לפי המתכון הזה – http://allrecipes.com/Recipe/herb-rubbed-sirloin-tip-roast/detail.aspx
וצריך לפחות 40 דקות אחרי הסגירה כדי שיתחיל להתקשות.
אני רק מנחשת שאולי הנתח שלך קטן מדי ואז הוא התייבש
25 באוגוסט 2011 בשעה 9:11 am
אני גם מופתע שזה יצא קשה. הוא בקושי התבשל.
מה זו שכבת השומן שלמטה? שמן זית שקרש במקרר או השומן הטבעי? השומן חייב להיות מעל כדי לשמור על העסיסיות של הנתח, אם הוא התבשל הפוך אז הוא התייבש ונעשה סיבי.
גם מה שקרן אמרה לגבי גודל הנתח יכול להשפיע אבל כבר התנסתי עם נתחים קטנים (בבקר בלבד) וזה שרד.
ההשערה היחידה שלי היא שהוא פשוט באנדר-קוק והתכווץ במקרר. שווה להחזיר לבישול נוסף ותדאגי שהשכבה השמנה תהיה למעלה זה ממש חשוב לעסיסיות. בהצלחה!!
25 באוגוסט 2011 בשעה 10:04 am
קרן, גל, תודה.
השומן הוא שכבת השומן של הסינטה, כמו שמופיע אצלך בבקר.
מכיוון שלא רציתי את כל השומן הזה בתוך הרוסטביף צליתי אותו עם השומן למטה במטרה שהוא יימס ויטפטף לתבנית וזו היתה הטעות הגדולה שלי.
היום אני אצלה אותו שוב עם השומן למעלה.
אז בהנחה שהוא כבר בילה בתנור כחצי שעה, כמה זמן לצלות היום לדעתכם? והאם כדאי לכסות בנייר אלומיניום כמו שראיתי בכל מיני מתכונים?
(סליחה שאני כזאת נודניקית, עד שאני כבר משקיעה בבשר איכותי זה מבאס שלא הצליח)
25 באוגוסט 2011 בשעה 10:13 am
אל תרגישי נודניקית. בעצמי הרסתי הרבה דברים במטבח ולא היה לי את מי לשאול. אני מנסה לעזור ועושה את זה בשמחה.
אם צלית את הבשר עם השומן למטה זה מסביר הכל. השומן הזה חשוב מאד. הוא גם מחלחל פנימה ומעסה את הבשר, אבל יותר חשוב – שומר עליו מחריכה וייבוש. זו הסיבה שהוספתי בייקון, ויש כאלו שאפילו מחדירים חמאה עם מזרק.
כשצולים נתח לאורך זמן אפשר אפילו לאסוף את השומן עם כף (או טפטפת מיוחדת) ולשפוך בחזרה על החלק העליון כדי למנוע ייבוש.
לא צריך נייר אלומיניום, צלי אותו שוב אבל עם השומן מעל. לפי מה שכתבת אני מעריך שצריך עוד חצי שעה לפחות, ואני מקווה שהוא יצליח להתרכך בחזרה ולהפוך לעסיסי. אם בסוף החלק העליון עוד לא נמס, תני לו מכת חום הכי גדולה שתוכלי ל10 דקות.
לא לשכוח – להכניס אותו בטמפ' החדר ולא קר מהמקרר.
25 באוגוסט 2011 בשעה 10:45 am
אתה בסדר:)
אז זה מה שאני אעשה.
4 באוקטובר 2011 בשעה 12:08 pm
המתכון הזה נראה פנטסטי, האם הוא אפשרי גם בטוסטר אובן?
4 באוקטובר 2011 בשעה 2:34 pm
לא ניסיתי אבל כנראה שכן, אם הוא מגיע לטמפרטורות הגבוהות ומפזר את החום בצורה אחידה.
יש לי רק חשש אחד מהקרבה של הבשר לגוף החימום במכשירים קטנים, הוא עשוי להחרך מלמעלה וצריך להיות עם היד על הדופן.
4 באוקטובר 2011 בשעה 4:05 pm
טוף, אני אנסה עם הפרה הנמוכה קודם. אם זה יצא טוב ומעלה אפשר יהיה לעבור לחומרים היקרים יותר.
17 בפברואר 2012 בשעה 4:23 pm
אנסה לתפוס אתכם לפני שאני מתחיל: אחרי שהכנו כבר כמה פעמים את הרוסטביף-סינטה (הדיווח המלא קצת למעלה), החלטנו ללכת היום על הפילה הלבן. הבעיה היא שההורים מנסים לשמור על הגזרה (בגלל זה אין בקר בבית) ואני רוצה להימנע מהבייקון… מה אפשר לעשות כדי שהנתח לא יתייבש בתנור? האם להוסיף שמן זית (שזה דווקא מותר) לציפוי זו אופציה טובה מספיק?
תודה!
17 בפברואר 2012 בשעה 4:52 pm
שמן זית זה מצויין!
רק אל תשכח שזמן הבישול שלו ארוך הרבה יותר מהסינטה שאתה רגיל אליה.
17 בפברואר 2012 בשעה 4:54 pm
אז זה אומר להוסיף שמן במהלך האפיה, או שלהיות נדיב בציפוי זה מספיק?
17 בפברואר 2012 בשעה 4:59 pm
למרוח אותו טוב לפני זה יספיק.
ולקראת הסוף אם נראה שהוא יבש בחוץ תאסוף את הנוזלים שטפטפו ממנו ופזר אותם עליו, זה יגן עליו מההתייבשות וישמור עליו עסיסי.
15 במרץ 2012 בשעה 2:06 pm
היי גל,
כמה זמן לפניי שווה לשים את התיבול?
אני רוצה להכין את הסינטה למחר והוא כבר מחכה לי במקרר :)
15 במרץ 2012 בשעה 3:54 pm
אפשר אפילו כבר מעכשיו ולהשאיר אותו בקירור עטוף במשחת התבלינים כדי שיספוג טעמים
(דבש, חרדל, פלפל שחור ושמן זית, כל שילוב בניהם), אבל לא יקרה כלום אם תעשי את זה גם שעה מראש.
הכי חשוב – להוציא אותו מהקירור בזמן כדי שלא יכנס קר (או אפילו קצת קר) לתנור
15 במרץ 2012 בשעה 10:33 pm
סתם שתדע, קניתי 1.8 סינטה מקצב טוב בשוק הכרמל ב130 שח… שווה לנסוע :)
26 במרץ 2012 בשעה 9:39 am
היי גל
אני חוששת שפיתחתי פיקסציה עם הפוסט הזה שהוא פשוט מושלם מושלם :)
ממש בא לי להכין היום אבל רציתי לשאול כמה אתה חושב שזה ריסקי לנסות עם נתח של קילו אחד בלבד של סינטה (ולא קילו וחצי)? יתבש זוועות לדעת? יש איזה דגש לגבי זמנים שיכול להציל את המצב?
26 במרץ 2012 בשעה 1:03 pm
זה לא מומלץ אבל אפשרי.
תצטרכי רק להיות רגישה מאד בזמנים. אני מהמר על 20-25 דקות אחרי צריבה, מקסימום תמיד אפשר להחזיר לעוד אפייה קצרה.
תנסי גם לכנס את הנתח לתוך עצמו כדי להקטין את שטח הפנים ולמנוע התייבשות, כלומר לקפל מעט את הדפנות הדקים מהצדדים אל מתחת למרכז הנתח ואז הוא ישמור על עצמו כגוש אחד והחום ייאגר בו ולא יברח. (הצלחתי להסביר את עצמי?)
ולא לשכוח להקפיד על החשוב מכל – להכניס בטמפרטורת החדר.
בהצלחה!