גרנדין הוא סירופ רימונים סמיך ומתוק מאד שמשמש כבסיס לקוקטיילים ומשתלב נהדר גם בקינוחים (מושלם כרוטב למלבי!). אני אוהב להשתמש בו ממש כמו מיץ פטל, פשוט להוסיף מים קרים או סודה ולשתות.
אל תתבלבלו את הגרנדין עם רכז הרימונים שמוכרים בסופרמרקטים בבקבוקים קטנים. הרכז הזה חמצמץ ומתאים לבישולים רציניים יותר כמו חצילים וממולאים מהמטבח הטורקי והפרסי (מקור הרימון אגב). הגרנדין לעומתו הוא סירופ סמיך, מתוק ומושחת עם טעם שמזכיר סילאן ותירוש ואותו מוצאים דווקא על מדפי הליקרים בחנויות משקאות. את הסירופ המקורי עשו בעבר בשיטה דומה לזו שתמצאו כאן, אבל מאז נעשו הרבה קיצורי דרך והמוצר התעשייתי של היום מפוצץ בצבעי מאכל וחומרים מלאכותיים אחרים. זו כבר סיבה טובה להכין אותו בעצמכם.
מדובר בטרחה קטנה, אני מודה. וגם אין חסכון בעלות המוצרים. אבל יש כיף גדול בלהכין דברים כאלו לבד בבית, ומעל הכל עומד מבחן הטעם – לגרנדין תוצרת בית יש טעם מדהים שמתעלה על כל מוצר קנוי.
מה צריך
-
3 רימונים
סוכר (כמות בהמשך)
מים
-
איך עושים
יש שני שלבים למתכון, הכנת מיץ רימון והכנת הסירופ.
שלב ראשון - מכינים מיץ רימונים
כבר נשמע קל. אם יש לכם מסחטת מיץ או חנות מיצים מתחת לבית אתם יכולים לדלג על החלק הזה, אבל חבל כי הוא כייפי.
קודם כל משחררים את הגרעינים מהפרי. יש כמה שיטות, זו עובדת הכי טוב - מגלגלים את הרימונים על הקרש תוך כדי לחיצה קטנה כדי לשחרר את הגרעינים. חוצים את הרימונים לשניים (לרוחב, ולא מהכתר לקצה השני), ומפרידים מעט באצבעות את הנימות הלבנות שמחזיקות את הגרעינים.
הופכים את הפרי מעל קערה ומרביצים חזק על הקליפה עם הכף הכי גדולה שיש לכם. כל הגרגירים כולם יפלו ותשאר לכם קליפה ריקה. עובד כמו קסם!
את הגרעינים מכניסים לסיר ומוזגים עליהם מים קרים עד כיסוי. מביאים לרתיחה, ואחרי הרתיחה מנמיכים את האש ומבשלים עוד 10 דקות.
המים יצבעו בורוד, והגרעינים ייעשו לבנים. זה כבר די מוכן, אבל עם אקסטרה התערבות אפשר לעזור להם לשחרר את כל המיצים. אני משתמש בממחה ידני של פירה ופשוט דוחס אותם מעט כנגד תחתית הסיר. אחרי שהשתכנעתם שכל הטעם יצא, מסננים את הנוזל וזורקים את הגרעינים. תתחדשו, יש לכם מיץ רימון.
(וכן, אתם יכולים לרדת לפיצוציה למטה ולבקש שיסחטו לכם כוס ענקית של רימונים ב11 שקלים, אבל איפה הכיף?)
שלב שני – מכינים את הסירופ
מודדים את כמות המיץ בכוס מדידה ושופכים חזרה לסיר. מוסיפים כמות זהה של סוכר. שוב, מביאים לרתיחה, ואחרי הרתיחה מבשלים על אש קטנה עד לצמצום. זה יוצא בערך 20-25 דקות.
בדקתי גם עם סוכר חום, ולמרות החשש שלא ימס טוב הוא התאים פיקס ואפילו הוסיף את הטעם הדבשי שלו.
שידרוג – מוסיפים רבע כוס יין אדום.
כשהנוזל מתקרר הוא מסמיך ונעשה לסירופ צמיגי אטום ומתוק. מזגו אותו לבקבוק או צנצנת מעוקרת ולכו להשוויץ!
מה עוד עושים עם גרנדין?
האמת שאני עדיין מחפש. מעבר לתוספת למלבי ובסיס לקוקטיילים אני פשוט אוהב לשתות אותו כמו שהוא עם מים או סודה. אם יש לכם ג'ינג'ר אייל תוכלו להכין ממנו שירלי טמפל, שזה קוקטייל וירג'ין קלאסי שאני מאד אוהב. או לנסות את הגירסה למבוגרים – מחליפים קרם דה קסיס בגרנדין ומוסיפים יין לבן מבעבע. הולה, יש לכם רוייאל רימונים.
אם הכנתם איתו איזה קינוח גאוני או שמצאתם לו שימוש מיוחד נוסף, צלמו ותעלו לעמוד הפייסבוק, אני סקרן לראות!
טיפ
לא זורקים את הקליפות! בניגוד לכל שאר הפירות, את הרימון דווקא בריא יותר לסחוט, כי בקליפה יש חומרים בריאים שעוברים בסחיטה אל המיץ, הם מסייעים לעיכול ומונעים כאבי בטן, ואם זה נשמע לכם קצת כמו פיליס גלזר אתם צודקים לגמרי. את הטריק הזה למדתי ממנה - מפלטים את הקליפות מהנימות הלבנות, חותכים לפיסות ומרתיחים במים. מקבלים חליטה מרירה וקצת יבשה שצריך לשתות לפני האוכל. לא כוס התה שלי, תרתי משמע, אבל לא רע כניצול שאריות לפריקים של בריאות.
18 בספטמבר 2011 בשעה 12:31 pm
איזה יופי! איך לי כאן רימונים, אבל אני חושבת שמלבד מלבי זה יכול ללכת אחלה עם עוד דברים חלביים כמו פנה קוטה או עוגת גבינה. והצילומים מדהימים, כתמיד.
18 בספטמבר 2011 בשעה 4:15 pm
ואי ואי ואי, רימוניאדה בבלוגוספירה :)
סתם רעיון, ככה בשליפה -
עוגת ספוג פשוטה ובהירה בתוך צלחת עמוקה, לשפוך מעל גרנדין כך שיצבע את הצלחת באדום, ומעל איזה כדור גלידה הארדקור (רימונים? ג'ינג'ר? נענע?), או סתם גלידת וניל משובחת.
וכל זה, סתם כדי לראות את הצבע היפהפה של גרנדין אדום על צלחת לבנה :)
18 בספטמבר 2011 בשעה 5:58 pm
התמונה מהסיר לבקבוק… אללי
Not your grandma's petel!
נפלא כתמיד
18 בספטמבר 2011 בשעה 8:08 pm
זה נראה מדהים! רימונים הם הפרי האהוב עליי, ועכשיו רק נשאלת השאלה האם באמת אצליח להפוך את הקטיף הספונטני הבא של רימונים לסירופ המפתה הזה, או (מה שסביר יותר) אחסל את כל הגרעינים כמו שהם עוד לפי שהם יפגשו את תחתית הסיר.
18 בספטמבר 2011 בשעה 10:17 pm
אוף עכשיו בא לי רימונים. ומרקוביץ'- הרעיון שלך נשמע לי יפיפה.
19 בספטמבר 2011 בשעה 3:58 pm
היי גל,
כמה זמן אפשר לשמור את הגרנדין לאחר ההכנה?
(ר"ל – כמה מראש אני יכולה להתחיל להכין את חלקי בארוחת החג?)
אני מתכננת להשתמש בו כסירופ לפנה-קוטה, טרם החלטתי אם רגילה או נגועה בשוקולד לבן.
19 בספטמבר 2011 בשעה 4:37 pm
לפחות שבועיים, אבל אני לא יודע כמה יותר, כי לא הצלחתי לשמור אותו כל כך הרבה.
הסוכר זה חומר משמר נהדר (כל עוד יש יותר מ35 אחוז) וכאן יש הרבה ממנו.
אם תעשי שלחי תמונה (ומתכון) :)
19 בספטמבר 2011 בשעה 4:00 pm
אה, כן, נראה לי שאפשר גם לעשות איתו נעים לאיזה קרם מסקרפונה.
ואולי זה מופרך – אבל למה לא עוף?
19 בספטמבר 2011 בשעה 4:38 pm
זה לא מתאים לעוף לדעתי, הוא מתוק מדי ויאבד את הייחודיות בבישול. בשביל זה יש רכז רימונים בסופרים שהם חמצמצים ויבשים יותר.
19 בספטמבר 2011 בשעה 4:46 pm
ולי ישר קפץ לראש הZUPA INGLESE האיטלקי…
21 בספטמבר 2011 בשעה 2:37 pm
גל, יש מצב שהסירופ יוצא אטום בגלל השיטה של סחיטת הרימונים (כלומר, ההרתחה וכו'), ואם אעשה שימוש במיץ סחוט ממש זה ייצא נקי ושקוף יותר?
(יש לי רעיון לקינוח חג בכוסות אישיות והשקיפות היחסית בו חשובה)…
21 בספטמבר 2011 בשעה 3:18 pm
הוא נאטם בגלל הצימצום והחיבור עם הקרמל וזה קורה גם לרכז רימונים רגיל בגלל שהמים יוצאים ונשארים יותר חומרי צבע.
אני לא חושב שזה קשור לתהליך שבו אני מייצר את המיץ, ואני מאמין שאם תנסי עם מיץ סחוט טרי זה אפילו ייצא כהה יותר (כי לא משלבים מים מבחוץ אלא משתמשים בנוזלים הטבעיים של הרימון)
מה שכן, ברגע שמערבבים אותו עם נוזל אחר או שמשתמשים בכמות קטנה אז הוא שקוף בהרבה, למשל כסירופ מעל גלידה או מלבי רואים דרכו.
בכל מקרה – הסירופ הזה מתוק מאד מאד, אז אני לא ממליץ להשתמש בכמות גדולה ולהטמין דברים בתוכו, זה עשוי להיות מוגזם בטעם.
אני מקווה שתצליחי בכל מקרה :)
21 בספטמבר 2011 בשעה 5:22 pm
אני לא חוששת, כי אני מתכוונת להשתמש בו כטופינג ולא כמשהו שמצריך כמות גדולה (על אותו רעיון של מלבי סירופ) אבל מה לגבי להקטין את כמות הסוכר? איך, לדעתך, זה ישפיע על הסירופ?
21 בספטמבר 2011 בשעה 6:04 pm
זה ישפיע על הצמיגות שלו ואולי קצת על הצבע.
רע בכל מקרה זה לא יכול להיות, ואת יכולה לעשות פיילוט עם כמות קטנה כדי לנסות את זה לפני הדבר האמיתי.
3 באוקטובר 2011 בשעה 12:50 pm
גל, תוצאות הפיילוט בעמוד הפייסבוק של הבלוג. הסירופ יצא צמיגי לעילא ושקוף לחלוטין. צימצמתי מעט את כמות הסוכר (הורדתי 1/5 מכמות הסוכר) והגרנדין שלך סגר פינה בקינוח החג :)
תודה!
21 בספטמבר 2011 בשעה 5:36 pm
מהמם!
ולא להאמין כמה זה קל
23 בספטמבר 2011 בשעה 2:22 pm
המממ…. עלה בי הרעיון להכין איתו מרשמלו.
מרשמלו רימונים.
נשמע טעים :)
23 בספטמבר 2011 בשעה 4:20 pm
הבלוג יפיפיה, התמונות מעלפות, המתכון מעולה.
חג שמח.
אלכס
http://marxmus.wordpress.com/
1 באוקטובר 2011 בשעה 10:26 pm
אפשר להכין פראפה רימונים
20 באוקטובר 2011 בשעה 1:45 pm
ניסיתי באמצעות מסחטה. כל המטבח והבגדים שלי התלכלכו מנתזי מיץ, אבל התוצאה ממש שווה: תרכיז עדין שקוף וריחני. הולך מעולה עם קאווה או סודה. אגב, גם אני הייתי מוריד קצת מכמות הסוכר.
22 באוקטובר 2011 בשעה 6:16 pm
מישהו ניסה להוסיף כמה טיפות של מי שושנים ומעט לימון לעדן עוד את הטעם כתוספת למלבי
?
26 באוקטובר 2011 בשעה 7:16 pm
הכנתי וזה חתיכת מבצע מטנף שממש התבאסתי שלא קניתי מיץ סחוט. חוץ מזה, הייתי מוריד את הכמות סוכר, יצא מתוק בטירוף
27 באוקטובר 2011 בשעה 11:21 am
המתיקות די חשובה, כי לא שותים אותו כמו שהוא. צריך למהול אותו במים/סודה/יין או אלכוהול אחר ואז זה מסתדר. זה בדיוק כמו תרכיז של "מיץ פטל"
27 באוקטובר 2011 בשעה 7:03 pm
קוקטייל "בנות" מעולה: מנת גרנדין, מנת וודקה, המון קרח, כמה עלי נענע/לואיזה/ריחן, סודה עד למעלה. לערבב היטב. לחיים!
28 באוקטובר 2011 בשעה 8:25 pm
זה יעבוד ברכז תפוחים ביתיים , עם הרבה פחות סוכר?
30 באוקטובר 2011 בשעה 2:20 am
אני לא יודע, אבל אם תנסה ותצליח (לעשות סיידר?) אני אשמח אם תדווח
טראקבאקים
19 בספטמבר 2011 בשעה 1:28 pm