ארכיון ל יוני, 2011

יוני 27th, 2011

גזרים מקורמלים על קרם פופקורן

 

זה היה ניסוי מעניין. שיחת חולין של אתמול בבית קפה עברה דרך ציוני דרך של המטבח הרומני, והתעכבה על ממליגה. כשזיו מנדנד את הראש ומצליב עיניים בנקודה דמיונית בתקרה כנראה שמדובר במשהו טעים במיוחד. הוא דיבר על ממליגה שהיתה חלק מציון דרך חשוב אחר בחיים שלו, ואני ניסיתי להזכר בטעם התירס-חמאתי, אבל הזכרון היה קלוש מדי.

מזמן לא אכלתי, ופתאום החלטתי שאני רוצה. קמתי בבוקר, נחוש להכין, וגיליתי שאין לי בכלל קמח תירס. התבאסות קטנה שהובילה לאילתור גדול, והוכיחה שהעקשנות משתלמת.

וכך זה נעשה
הכנתי פופקרון במיקרו לפי ההוראות, וסילקתי את הגרעינים שלא התפוצצו.

 

ֿֿ

 

מכאן והלאה החטיפים התפוחים קיבלו טוויסט שהם לא ציפו לו. בישלתי אותם בשמנת וחמאה, ובמקביל חיממתי חצי ראש סלרי וכרשה בחלב, כמו לפירה.

 

 

 

התירס מתמסר מיד לנוזלים, ומתכווץ חזרה לגודל המקורי. הבישול ארך בערך 20 דקות, עד שהתקבלה דייסה חמאתית וריחנית.

 

 

איחדתי עם הסלרי, וטחנתי למחית אחידה דמויית פירה אבל עם טעם אחר ומפתיע. אני חייב להודות שזה יצא דומה יותר לפולנטה (האחות האיטלקית) מאשר לממליגה המקורית, אבל טעים ומיוחד בכל מקרה.

 

 

לחגיגה הזו הצטרפו גזרים גמדיים שהוקפצו עם מרווה ודבש.

 

 

פרחי בזיליקום מהאדנית מפוזרים מעל, ובתיאבון.

 

 

 

 

יוני 25th, 2011

שוקרוט

 

במשך תקופה ארוכה חשבתי שמדובר במתכון רוסי או גרמני, ולא מזמן הסתבר לי שיש לו מוצא ושורשים צרפתיים. כך או כך, מדובר בתבשיל פשוט, כפרי, שנוצר מחומרים בסיסיים ומזדמנים. ממש אוכל של עניים כמו החמין שלנו, מה יש יותר טוב מזה?

השוקרוט בבסיסו מורכב מנקניקים וחלקי בשר חזיר זולים ומזדמנים שמתבשלים עם כרוב כבוש ותפוחי אדמה. נוזל הבישול הוא יין או בירה, והתיבול כמעט מינימלי כיוון שהנקניקים ממליחים ומתבלים בעצמם את התבשיל.

אלו הבשרים שהשתמשתי בהם -

 

 

ומלבדם מככבים כרוב כבוש ותפוחי אדמה. זו התורה על רגל אחת.

 

 

מה צריך
-
500 גרם של בשר חזיר. נקנקיות, בייקון, קבנוס, קוסטיצה ודומיהן.
שתי קופסאות כרוב כבוש
15 תפוחי אדמה קטנים (מהסוג שמכניסים למיקרו)
מעט חמאה
גזר, בצל, וכרישה
בקבוק בירה
3 עלי דפנה
חצי כפית קימל
דבש
חרדל
-

איך מכינים

הכל מתבצע בסיר אחד, נמוך ורחב ככל האפשר (סוטאז'). כך מבטיחים בישול אחיד, בלי שכבות ובלי חלקים שרופים או לא מבושלים. הבישול מתבצע בנוזל (בירה) אבל הוא לא צריך להיות מוצף.

מוציאים את הכרוב מהקופסא למסננת ושוטפים אותו ממי הכבישה המלוחים-חמוצים. מניחים בצד ונותנים למים לטפטף ולכרוב להתייבש.

 

 

שוטפים את תפוחי האדמה, ומטגנים אותם בחמאה ושמן זית בסיר. לקראת הסוף מוסיפים מעט פטרוזיליה קצוצה, ומוציאים.
במתכון המקורי מופיעים תפוחי אדמה רגילים שצריך לבשל במים ולחתוך לקוביות כשמכניסים אותם לתבשיל. אני לא אוהב את זה, כי הבישול הנפרד במים משאיר אותם אנמיים, והם מתפוררים בסיר כשמערבבים. הכי כיף לקבל בצלחת תפודים קטנים, שמנוניים ומפוצצים בטעמי בירה ובשר. יודעים מה? זה אפילו יותר קל כשלא צריך להתעסק איתם.

 

 

 

 

חותכים את הירקות גס ביותר, ומכניסים לאותו סיר. מטגנים עד שישחימו.
אפשר לוותר לגמרי על השלב הזה או על חלק מהמרכיבים. זו תוספת שלי, ואני חושב שהם מוסיפים את הגוון הכפרי והטעם השורשי.

 

 

עכשיו תורם של הבשרים להכנס.
נקניקים, בייקון, בשרים מיובשים וכל מה שתוכלו להשיג או שמחכה במקרר, כמו במתכון המקורי. מניחים אותם בין הירקות, ומשחימים גם אותם כמה דקות.

 

 

מוסיפים מעל את הכרוב שהתייבש ואת תפוחי האדמה. מסדרים את הכל פחות או יותר באותו גובה כדי שיתבשלו באופן שווה בבירה שנכניס מיד.

הגיע הזמן להשקות אותם. אפשר עם בירה ואפשר עם יין. אני שומר את היין למאכלי קדרה של בשר בקר כמו בף בורגניון, אבל עם נקנקיות אני אוהב בירה. בכל המתכונים דורשים בירה בהירה, ובכל זאת השתמשתי בבירה מרפי'ס כהה. יצא נהדר, מריר ומתקתק. לכו על זה.

 

 

תיבול
עלי דפנה, חצי כפית גרגירי קימל (לא טחון!), כפית או שתיים דבש, כפית או שתיים חרדל (דיז'ון חלק או גרגירים, אבל לעולם לא אמריקאי משפורפרת לחיצה, נו באמת). כנראה שלא תצטרכו מלח בזכות התיבול העז של הבשרים, אבל לפלפל שחור תמיד יש מקום, מקסימום תוסיפו קצת בסוף.

 

מביאים לרתיחה, סוגרים מכסה ומנמיכים לאש קטנה ביותר. זה יקח בערך שעה וחצי, ואם תתאפקו ותשאירו את הסיר ללילה במקרר, הטעמים רק ישתבחו למחרת. מגישים כל רכיב בנפרד עם לחם שחור וחרדל.

 

 

יוני 18th, 2011

במיה פריכה על יוגורט

 

הבמיה זוכה לרפיוטיישן רע במיוחד. אנשים מפחדים לאכול אותה, להכין אותה, ורבים מאלו שניסו וניכוו ימשיכו להרתע ולא יזמינו אותה שוב.
המראה הפלומתי והתוך הרירי שמשפיע על התבשיל כולו יצרו לה שם של ירק שלא נעים לאכול, קשה להכנה, וגם אם מצליחים התוצאה לא שווה את המאמץ. זה נכון שעם טיפול לא טוב אפשר להרוס את התבשיל כולו, אבל במיה שעשוייה היטב היא מעדן של ממש.
יש כמה עקרונות לצמצם את המרקם הרירי של הבמיה. הראשון הוא לא לפגוע בתוכן, כלומר להשאיר אותה שלמה ולדאוג שלא תתפרק. השני – לייבש אותה היטב, והשלישי – לבשל בסביבה חומצית שמעכבת את התהליך. מכאן כנראה הגיע השידוך הטבעי כל כך לעגבניות.
בזמן האחרון אני מגלה אותה מחדש מחוץ לשבלונה הקבועה של בישול ברוטב, והאלטרנטיבה שלי מיישמת את שלושת החוקים וכוללת רק טיגון קצר ומעט לימון שמוציאים ממנה רק טוב.


מה צריך
-
כוס במיה
חצי כוס יוגורט
עגבניה בשלה אבל קשה
2 שיני שום
חצי לימון
כמה עלי נענע
שמן זית
-

 

מה עושים
שוטפים את הבמיה טוב טוב מתחת למים זורמים, ומסננים טוב עוד יותר. קוטמים את הגבעול, אבל בלי לפצוע את החלק הפנימי. אם תפגעו בה היא תבכה, ואנחנו לא רוצים שהריר הזה יצא. הדוגמא מימין היא הנכונה ביותר, השמאלית תעשה לכם אפצ'י.

 

 

מפזרים אותה על מגש, ומניחים על אדן החלון לייבוש בשמש למשך שעה לפחות, ואם אפשר שעתיים או שלוש זה נהדר. הייבוש הזה קריטי להפחתת המרקם הרירי. נכון שצריך כאן סבלנות, אבל זה ימנע ממנה להתנהג כמו חילזון היסטרי. במיה היא ירק של קיץ, ושמש לא חסרה אז אין לכם תירוצים. בתום הייבוש היא תעשה חיוורת ואפשר להמשיך הלאה.

 

 

במחבת חמה מטגנים שום בשמן זית, ואחרי דקה מוציאים רק את השום כדי שלא יישרף. מקבלים שמן זית ריחני שאיתו ממשיכים לעבוד.

 

 

מעבירים את הבמיה לאותה מחבת, לצריבה מהירה בשמן. מטגנים כמה דקות ומנערים מדי פעם כדי להפוך אותה. כשהיא קיבלה קריספט חיצוני סוחטים פנימה חצי לימון, ומוסיפים כמה פרוסות לימון דקיקות עם הקליפה, את השום ששמרנו מקודם ואת הנענע הקצוצה. עוד טיגון לספיגת הטעמים, ניעור קטן ומכבים את האש.

 

 

הגשה
מרוקנים את התוכן של העגבניה (את המיץ והזרעים אתם יכולים להוסיף למחבת), ואת הבשר שלה קוצצים לקוביות קטנות ומערבבים עם נענע.
שופכים חצי כוס של יוגורט טוב לצלחת עמוקה, ועליו את קוביות העגבניות ושמן זית.

 

 

מעליהם מניחים בעדינות את תכולת המחבת, ושופכים מעל הכל את השמן שספוג בטעמי לימון משגעים. מלח פלפל, וזהו.
תכינו לחם שחור בצד לנגב את השאריות, זה היסטרי, באחריות.

 

 

יוני 18th, 2011

נגיסי עוף בפנקו על סלט בייבי תרד ופפאיה

 

את חזה העוף פרסתי לאסקלופס דקים והשרתי לחצי שעה ביוגורט והל. היוגורט מרכך את הבשר והופך אותו לנימוח ועסיסי בצורה חסרת אחריות. קשה להסביר את האפקט מבלי לטעום, וקשה עוד יותר לוותר עליו אחרי שמנסים. העוף פשוט יוצא טעים יותר.
אחר כך טיגנתי כמו שניצל – קמח, ביצה, ופנקו. דקה אחת מכל צד וזה מוכן.

את הפפאיה אפייתי בחום נמוך עם בלסמי ושמן זית, ופרסתי לפרוסות דקות. ערבוב קטן עם עלי בייבי תרד מהאדנית, עוד קצת שמן זית וזה מוכן.

 

 

יוני 17th, 2011

שעועית רחבה עם קרמל שום

היא קצת נדירה אצל הירקנים, אבל כשהיא מופיעה אני קונה אותה מיד. הגירסה הקפואה (שנקראת לעיתים שעועית טורקית) לא פריכה וטעימה כמו הטריה, ולמרות שאני חובב גדול של מוצרים קפואים בשם הנוחות (שהם לעיתים טובים יותר מהגירסה שממתינה שבועות על המדף), כאן מומלץ להסתפק רק בדבר האמיתי. תבחרו את אלו שהן ירוקות לגמרי, בלי שום נקודות וכתמים, וכמה שיותר מוצקות ופריכות.
-

הרכיבים למנה אחת
-
חופן שעועית אחד (משהו כמו 8-10 תרמילים)
2 פטריות פורטבלו
בצל ירוק קצוץ, לא חובה
קערה עם מי קרח

-

לקרמל
2 כפות סוכר
2 שיני שום פרוסות דק מאד
רוטב סויה
רוטב צ'ילי מתוק
שמן שומשום
-

 

לעבודה.
שוטפים את השעועית ומנגבים את הפטריות.
מבשלים את השעועית במים רותחים במשך 3-4 דקות. כשהצבע הופך לירוק עמוק היא מוכנה, ואז מעבירים אותה מיד לקערה עם מי הקרח. הטריק כבר מוכר – המים הקפואים עוצרים את הבישול ברגע, הצבע הירוק נשמר והירק נשמר פריך ולא מתקפל. זה תקף כמעט לכל ירק ירוק שמבשלים במים (ברוקולי, אספרגוס, כרוב ניצנים…).
תפרגנו לעצמכם ותגנבו אחת לנשנוש מהיר, זה טעים כבר ככה.

 

 

מקפיצים את הפטריות דקה בשמן זית, ומוסיפים את השעועית (מסוננת ובלי מים). קצת סויה, שמן שומשום, וזה מוכן. מוציאים לצלחת חמה.

 

 

מכאן עוברים לקרמל.
באותה מחבת ממיסים את הסוכר עם כפית מים. כשהוא הופך לנוזלי מוסיפים את השום ומקטינים את האש למינימום האפשרי. מבשלים את השום ברוטב החם, כשהוא הופך לשקוף ומאבד את החריפות (בערך 3 דקות) מוסיפים את שאר חומרי הרוטב – כף סויה, כפית צ'ילי מתוק, וכמה טיפות של שמן שומשום.

 

 

זהירות! בשום אופן לא לגעת בסוכר החם, ואם טועמים אז לנשוף בלי סוף על הכפית. הדבר הזה רותח.
מבשלים כך דקה או שתיים, לא יותר, וסוגרים את האש. נותנים לקרמל עוד כמה דקות לנוח ולהסמיך, ככל שיעבור הזמן הוא יתגבש וייעשה דבשי. זה השלב שכבר בטוח יותר לטעום, ואפשר להוסיף מלח ופלפל אם צריך.
כשמחליטים שהוא מוכן מוזגים אותו על השעועית, מוסיפים את הבצל הירוק וטורפים.

 

 

 
אם היתה לי כוסברה אני חושב שהיא היתה יכולה להתאים נהדר למעלה.